"להיות חופשי זה לא להיות משוחרר משרשראות - זה להיות בלתי שבור."
- לינה קוסטנקו, משוררת אוקראינית
המלחמה החדשה במפרץ הפרסי שינתה את הנסיבות ברחבי העולם וחשפה שוב את זלזולו של ולדימיר פוטין בארצות הברית. אירועים אחרים קשורים יותר למלחמתו של פוטין באוקראינה ולהתערבותה של רוסיה בזירה האירופית הרחבה יותר. אביב חדש מפציע על יבשת בעייתית בשנה שתוכח כמכרעת לביטחונה בכל הנוגע למצבו הנפשי, לצורך שלו בסכסוך ולהישרדותו. דינמיקה גיאופוליטית משתנה במהירות פועלת, המיוחסת לחוסר הוודאות של מלחמתו של טראמפ עם איראן ולצורך של פוטין להנציח את מלחמתו באוקראינה, שכן עתידה של רוסיה נראה בסכנה. שתי המלחמות הן מלחמות בחירה, אם כי אחת מהן הוכיחה את עצמה עד כה באופן עקבי כפשיעה מכוונת בניהולה, כאשר הן התקפות האוויריות והן הקרקעיות מכוונות נגד אוכלוסייה אזרחית.
מלחמתו של טראמפ באיראן
ההשלכות הבלתי מכוונות של הסכסוך במזרח התיכון צריכות להיות חקוקות לנצח בתודעתם של האמריקאים, אך ההיסטוריה ממשיכה להזכיר לנו את הדפוס המחזורי של התערבות צבאית שאינה משיגה את מטרותיה ויוצרת בעיות בלתי צפויות. מההפצצה על בסיס חיילי הנחתים בלבנון בשנת 1983 ועד למלחמות הממושכות בעיראק (2003-2011) ובאפגניסטן (2001-2021), ארה"ב הקריבה רבות. מלחמות אלה, שנוספו לאלו של סוריה, תימן וסכסוכים אחרים לאחר ה-11 בספטמבר, גבו את חייהם של 15,262 אמריקאים . העלות הכספית של שתי מלחמותיה הגדולות במזרח התיכון לארה"ב הסתכמה ביותר מ -8 טריליון דולר . ששת הימים הראשונים של המלחמה הנוכחית באיראן עלו כמעט 13 מיליארד דולר לאחר פריסת יותר מ-300 טילי טומהוק ותחמושת התקפית אחרת (5.5 מיליארד דולר) וטילי יירוט הגנתיים (5.7 מיליארד דולר) יחד עם תחזוקה מבצעית נדרשת (890 מיליון דולר ליום) ואובדן נשק בלתי מכוון (מיליארד דולר).

בין השיקולים ההיקפיים יותר במלחמה הנוכחית עם איראן נמצא הסכם השותפות האסטרטגית שרוסיה חולקת עם המשטר האיראני, כפי שמבוטא רשמית באמנת השותפות האסטרטגית המקיפה בין רוסיה לאיראן מינואר 2025. יחסי שיתוף פעולה בין שתי המדינות קיימים כבר זמן מה, ומטפחים את התמיכה האיראנית במלחמת רוסיה באוקראינה באמצעות אספקת רחפנים מסוג שאהד, טילים בליסטיים קצרי טווח , פגזי ארטילריה ותחמושת . באופן הדדי, נושא רוסי מוכר צץ מחדש במלחמה הנוכחית בהובלת ארה"ב עם איראן. הוא בא לידי ביטוי לאחרונה באפגניסטן, כאשר משטרו של פוטין סיפק תגמולים כספיים לטאליבן על הריגת חיילים אמריקאים.
בהזדמנות זו, הרוסים מספקים לאיראן קואורדינטות של מטרות, כולל תמונות לוויין של נכסים צבאיים , במטרה להרוג אמריקאים, ובמקביל לספק לאיראן גרסה משלה לרחפני שאהד. שיפורים טכנולוגיים נוספים עבור הרחפנים האיראניים, המבוססים על ניסיונה של רוסיה בשימוש בהם באוקראינה, הועברו כדי לשפר את קטלניותם. ב-1 במרץ 2026, רחפנים איראניים הרגו שישה אנשי שירות אמריקאים במרכז מבצעים בכווית. מתקפה נוספת ב-27 במרץ פצעה תריסר אנשי שירות אמריקאים והשמידה מטוס E-3 Sentry, שמחירו 500 מיליון דולר, בבסיס חיל האוויר פרינס סולטן בערב הסעודית, אתר שצולם בעבר עבור איראן על ידי מעקב לוויינים רוסי.
שליחו המיוחד של טראמפ, סטיבן ויטקוף, שם שוב, מבלי משים, את מבטחו בהכחשת מעורבותו של הקרמלין בכל העניין, למרות ראיות ברורות הסותרות זאת, על פי בעלות ברית ארה"ב. כמובן, לטובתו של פוטין, המצור על מיצרי הורמוז על ידי איראן יישאר בתוקף זמן רב ככל האפשר, כדי לאפשר לרוסיה את ההזדמנות למכור את הנפט והגז שלה במחיר גבוה.
היעדר תגובה מצד טראמפ בנושא מעיד על גישתו האוהדת, כמעט כנוע, כלפי פוטין, למרות חוסר האמון הדו-מפלגתי השורר בארה"ב כלפי המנהיג הרוסי. סקר של אוניברסיטת קוויניפיאק בשנת 2025 זיהה כי 81% מהאמריקאים החזיקו בדעה שלילית כלפי פוטין, כולל 73% מהרפובליקנים ו-93% מהדמוקרטים. עם זאת, חוסר הדאגה לכאורה מצד טראמפ משקף את גישתו המזלזלת כלפי אנשי צבא אמריקאים, על פי דיווחים קודמים.

מלחמה קרקעית באיראן טרם הוכרעה, בעוד כוחות אמריקאים מתאספים באזור, בעוד משמרות המהפכה (IRGC) והצבא הקונבנציונלי (ארטש) מגבשים את תוכניות ההגנה. שתי הקבוצות הצבאיות האחרונות מהוות כוח משולב של כ-500,000 איש. לכוח הצבאי למחצה עשויים להיות למעלה מ-450,000 איש בשירות, אשר יחד עם הצבא מהווים אופוזיציה ניכרת אם יישארו מאוחדים בנאמנותם למשטר.
בסופו של דבר, הסיבות לחיבתו של טראמפ לפוטין אולי אינן חשובות כמו ההשלכות. אם הוא יתחייב להימנות בין המנודים של העולם, הוא ייתן את הדין וחשבון על כך בסופו של דבר במרחב הציבורי ואולי בבחירות האמצע הקרובות בנובמבר, כתלונה נוספת מבין כמה שכבר הצטברו במהלך השנה האחרונה.
סיוע אמריקאי לאוקראינה
ממשל טראמפ הבהיר כי לא יעזור לאוקראינה לנצח במלחמה נגד רוסיה . הוא איפשר את אספקת חלק מהכספים שהוקצאו בעבר על ידי ממשל ביידן, אך השהה את אספקתם של נכסים מרכזיים מסוימים, כגון מערכת ההגנה האווירית פטריוט, הנחוצה כל כך, אשר הוסטה למזרח התיכון ביולי 2025. באותה עת נוצר הסדר חדש לפיו בעלות ברית של נאט"ו יממנו רכישות מתמשכות באמצעות רשימת הדרישות העדיפויות של אוקראינה (PURL), ובכך סיים את העברה ישירה של ציוד מארה"ב לאוקראינה. הכספים שעשויים להיות זמינים בגישה זו הולכים ומתרוקנים כעת עם ההכרזה כי 750 מיליון דולר מ-PURL מופנים מחדש כדי להשלים את מלחמתו של טראמפ, במיוחד להגנה אווירית. אלמלא השימוש הפזרני שנעשה לאחר מכן בטילי פטריוט יקרים אלה (3-4 מיליון דולר) ו-THAAD (12-15 מיליון דולר) בירי לעבר מספר רב של רחפני שאהד איראניים זולים יחסית (20,000-50,000 דולר), המעשה היה אולי נעים יותר, אך זה לא היה המקרה.

במקום לקבל ייעוץ וסיוע טכנולוגי כדי ליישם אסטרטגיה זולה בהרבה להתמודדות עם נחילי רחפנים מרשות כמו אוקראינה, טראמפ דחה את הרעיון על הסף וטען כי לארה"ב יש איכשהו טכנולוגיית רחפנים טובה יותר, תוך שהוא נכשל בהכרה במומחיות הנדרשת כדי ליישם בפועל את אסטרטגיית ההגנה מפני רחפנים. בשלושת הימים הראשונים של המלחמה עם איראן נעשה שימוש ביותר טילי יירוט מסוג פטריוט מאשר סופקו לאוקראינה במהלך ארבע שנות המלחמה. המחסור שנוצר בטילי פטריוט עבור אוקראינה היה צפוי ומיותר. ניסיונות קודמים של אוקראינה לסייע למצב שעומד בפני ארה"ב באמצעות טכנולוגיית רחפנים יירוט ומומחיות מוכחת ובדוקה בקרב לא הצליחו להשאיר רושם על ממשל חסר היגיון.
התנגדותו של סגן הנשיא ג'יימס ואנס לסיוע לאוקראינה התבררה במהלך כהונתו בסנאט , והוא נותר חלק מסיעה במפלגה הרפובליקנית הטוענת כי היא יקרה מדי וחסרת עדיפות אסטרטגית. בתחילה, הדבר נראה כהשתקפות של התנגדותו לכל מלחמה, כולל זו נגד איראן, עד שהגיע הזמן להחליט אחרת, למרבה השפלתו לאחר מכן. באופן אירוני, כעת הוא הוטל עליו לנהל את המשא ומתן עם איראן העוינת במיוחד כדי להביא לסיום הסכסוך, שבו שאלות האם התועלת ממלחמה זו אכן תגבר על מחירה.

הפלג האנטי-אוקראיני מורכב, בין היתר, מחברי קבינט של טראמפ ומיעוט של חברי קונגרס רפובליקנים, שסיבותיהם לכך מגוונות. היחיד שהיה לו בסיס מסוים דרש ממדינות אירופה לספק תמיכה רבה יותר, מה שהפך למקרה. הטיעונים הנותרים נגעו להוצאות, אבטחת גבולות והצורך לשנות את האסטרטגיה הזרה כלפי סין, שכולם ניתנים לערעור מושכל. בקיצור, נראה כי חלק ניכר מהמחאה הרפובליקנית נובע מבורות לגבי ההשלכות הגיאופוליטיות של מתן יתרון לרוסיה בזירה האירו-אסייתית, וסין הזדמנות לחזק את הברית שלה עם שכנותיה האוטוריטריות כדי לקדם את האג'נדה שלה במזרח. זוהי הגדרת ה"פטפוט" של סינקלייר לואיס - חוסר יכולת לראות את האופק של האדם מעבר לגבולות הכפר שלו.
אירופה אכן הגבירה את תמיכתה באוקראינה. בשנת 2025, הסיוע הצבאי גדל ב-67% בעוד שהסיוע הפיננסי וההומניטרי גדל ב-59%. האיחוד האירופי (EU) הוביל כספק המוסדי העיקרי עם הלוואה של כמעט 104 מיליארד דולר לאוקראינה, עליה סוכם בסוף 2025. הסיוע הצבאי תלוי במיוחד במדינות חברות בודדות, כאשר אלו במערב ובצפון אירופה מספקות את עיקר המימון. יחסית לתמ"ג שלהן, המדינות הבלטיות והנורדיות תרמו את התרומה הגדולה ביותר, כאשר דנמרק עומדת על 3.25% ואסטוניה עומדת על 3.01%, בהשוואה לזו של ארה"ב, המדורגת במקום ה-16 בסדר העדיפויות עם 0.59%. ארה"ב הייתה התורמת הגדולה ביותר מבחינת אספקת חימוש, עם סכום מצטבר של 188 מיליארד דולר, אם כי מדינות אירופה סיפקו יחד סיוע נוסף בסכום כולל של 197 מיליארד דולר. מתוך המימון האמריקאי בסך 188 מיליארד דולר, 61 מיליארד דולר לא הלכו בפועל לאוקראינה, אלא שימשו לתמיכה בפעילויות ארה"ב באירופה הקשורות למלחמה ולסיוע למדינות אחרות שנפגעו ממלחמת רוסיה, שהביאה לעקירה מסיבית של אזרחים מעבר.
אזהרה נוספת בנוגע למימון אמריקאי לאוקראינה, שאבדה ברטוריקה הפוליטית, נוגעת לחלוקתו. רוב ניכר ממנו, למעלה מ-70%, שימש בפועל בארה"ב להרחבת הבסיס התעשייתי שלה, לתמוך בכוח אדם אמריקאי ולהרחבת יכולת ההגנה כדי להתחרות בסין. הכספים נחוצו כדי למלא מחדש את רכישת נשק חדש עבור מלאי אמריקאי על מנת להחליף גרסאות ישנות יותר שהיו אמורות לצאת משימוש אך למעשה הועברו לאוקראינה. לפחות 11 מדינות נהנו מזרם זה של כספי ביטחון יחד עם אלפי עובדים.

אוקראינה עצמה עברה לכינון הסכמים עם מדינות אחרות, לאחרונה עם ערב הסעודית, שם נחתם הסכם שיתוף פעולה בתחום ההגנה ב-27 במרץ. ההסכם בן 10 השנים מתמקד בשיתוף מודיעין ושיפור טכנולוגיה צבאית. בנוסף, אוקראינה קידמה את היחסים עם איחוד האמירויות הערביות, קטאר, כווית וירדן על ידי הרחבת מומחיותה בהגנה אווירית למדינות אלו. הרחבת היחסים הבינלאומיים נותרה בראש סדר העדיפויות כדי להבטיח את ביטחונה של אוקראינה מעבר לזה שכבר נוצר עם האיחוד האירופי, נאט"ו ושותפים גלובליים אחרים. הנסיבות עולות בקנה אחד עם השינוי בדינמיקה בסדר העולמי שכבר החלה על ידי פילוסופיית מדיניות , המעדיפה רשויות אזוריות הגמוניות מפוזרות ברחבי העולם, השולטות בעתידן של מדינות "פחותות". כיוון זה אינו מתאים לאוקראינה כפי שהוא לא אמור להתאים למדינות אחרות הנחושות לשמר את עצמאותן.
אחרית דבר:
ממשל טראמפ בחר לצדד ברוסיה במלחמתה עם אוקראינה, והגיע עד כדי כך שהאשים את האחרונה בפלישה. קשה לכל חבר במשטרו של טראמפ לטעון אחרת כאשר הוא מתעמת עם מנהיגים אירופאים המעוניינים לסיים את הסכסוך באופן שאינו מועיל לתוקפן. טראמפ חזר לדרוש שאוקראינה תוותר על שטחים חיוניים לרווחתה הכלכלית בתמורה לערבויות ביטחון "אמינות". במסגרת הצעת השלום בת 28 הנקודות של טראמפ , אוקראינה תידרש להגביל את גודל צבאה ולהסכים שלא תצטרף לעולם לנאט"ו. הסכם אי-תוקפנות נוסף חייב להיחתם, הפעם, על ידי רוסיה, אוקראינה ואירופה. למרות הסכם חתום שכזה, נוסף שורה מוזרה הקובעת כי "צפוי" שרוסיה לא תפלוש למדינות שכנות.
למעשה, אוקראינה נדרשת להחליש את צבאה מבלי שרוסיה תצטרך לצמצם את כוחותיה, ולא להסכים לעולם להצטרף לנאט"ו, שלמעשה תהיה ערובה הביטחון ארוכת הטווח היחידה בעלת ערך כלשהו בכל הנוגע לרוסיה. יש סיבה טובה לכך שרוסיה לא תצטרך להתמודד עם נאט"ו בעתיד בכל הנוגע לאוקראינה ולרצונו המקורי של פוטין להשתלט על כל המדינה. רוסיה ידועה לשמצה בהפרת הסכמים בינלאומיים, במיוחד עם אוקראינה, ובראשם הצהרת אלמה-אטה משנת 1991, מזכר בודפשט משנת 1994, הסכם הידידות משנת 1997 והסכמי מינסק משנת 2014-2015. קיים חוסר אמון עולמי ברוסיה בשל השימוש שלה בהסכמים מחייבים כהפסקה לחיזוק מעמדה, על מנת להמשיך במה שהוא רואה כסיבה מוצדקת להיפרד מהם. ממשל טראמפ עיוור לתקדים היסטורי זה. הוא מנהל משא ומתן תוך שימוש בבני שיח לא מיומנים, שנראה כי הם נחושים לחפש הסכם עסקי עם רוסיה יותר מאשר מסקנה מוסרית למלחמתה באוקראינה.
המלחמה באיראן מדגישה עוד יותר את התפיסה המוטעית של ממשל טראמפ שפוטין הוא שחקן אמין במשא ומתן לסיום מלחמתו באוקראינה. במקום זאת, פוטין מוכן להועיל לאיראן במלחמתה עם ארה"ב לטובתו ולסכל את מאמציו של טראמפ לפתור את המשבר שיצר שם. מצד שני, טראמפ עשה כל מאמץ להועיל לפוטין במלחמתו. הריאלפוליטיקה של מלחמתו של טראמפ באיראן נותרה סותרת את מלחמתו של פוטין באוקראינה, וכתוצאה מכך, פתרונות אמינים לטווח ארוך עבור כל אחד מהם או שניהם אינם נראים בהישג יד. הבעיה של ארה"ב בנסיבות אלה תהיה הנשורת ארוכת הטווח, הן מבחינה כלכלית והן מבחינה גיאופוליטית-אסטרטגית, הנובעת מהשגיאות בקבלת ההחלטות שנעשו בשתי המלחמות.
זכויות יוצרים @Kost Elisevich, MD, PhD 2026. כל הזכויות שמורות. כל שכפול בלתי חוקי של תוכן זה יגרור נקיטת צעדים משפטיים מיידיים.