הגיע הרגע של אירופה ונדרשה פעולה לנוכח התוקפנות המתמשכת של רוסיה באוקראינה, שכן מחויבותה הצפויה של ארה"ב מפנה מקום ליריבתה הוותיקה . תוכניותיו האימפריאליסטיות של ולדימיר פוטין נועדו תחילה להחזיר את אוקראינה ובלארוס לחיק רוסיה לפני שיבחן את האפשרויות של החזרת מדינות האזור הבלטי ומזרח אירופה להגמוניה רוסית. אין פירוש הדבר שפוטין אינו מתערב במקומות אחרים כדי לגרום לחוסר יציבות בתוך אירופה כמו במדינות הבלקן המערבי , גרמניה , רומניה , פולין , צרפת , בריטניה ומדינות אחרות .

במשך מספר שנים, פוטין שילב אסטרטגיה של רמאות, תוך שימוש בסגנון משלו של דיבור כפול, מידע שגוי והתערבות פוליטית זרה, עם פשיעה בוטה והפחדה כדי להשיג יתרון טריטוריאלי ולצבור עושר. הגישה, עם הציפוי הכבד של הכחשה, המשיכה לבלבל את מנהיגי המערב מספיק כדי למנוע עימות גלוי, מצב שפוטין נואשות רוצה להימנע ממנו, תוך שהוא דוחף את סף התרחשות כזו לקצה גבול היכולת. עד כה, פוטין הצליח לקיים את מלחמתו הבלתי חוקית עם אוקראינה תוך הימנעות בקושי מקריסה כלכלית ומניפולציה של ממשל טראמפ לטובתו. אין צורך להסתכל רחוק יותר מאשר העמדה העבדותית של השליח הדיפלומטי האמריקאי, סטיבן ויטקוף, בפגישתו האחרונה עם פוטין, ממנה חזר עם רשימת משאלותיה המקורית ללא שינוי. זמן קצר לאחר מכן, כאילו כדי להראות את התעלמותה מביקור ארה"ב, רוסיה הפציצה את העיר סומי בצפון מזרח אוקראינה בבוקר יום ראשון של הדקלים, והרגה לפחות 34, כוללילדים.

בלארוס, מדינה בת כ-9.2 מיליון תושבים, מפרידה בין רוסיה במזרח לפולין וליטא במערב, ומשתרעת על פני שטח של 80,200 מיילים רבועים, מעט קטן יותר מקנזס. לפני כ-26 שנה, נחתמה "אמנת איחוד" בין בלארוס לרוסיה במטרה לשלב אינטרסים כלכליים, צבאיים ומודיעיניים. בשנת 2018, פוטין פנה לאלכסנדר לוקשנקו, נשיא בלארוס שכינה את עצמו כדיקטטור של בלארוס מאז 1994, עם "הצעה" שהבטיחה לשמור על סובסידיות אנרגיה רוסיות לבלארוס בתמורה ל"אינטגרציה מוגברת" יותר. , שתלוי יותר ויותר ברוסיה לאנרגיה, סחר וביטחונו שלו אל מול התנגדות ציבורית גוברת, נראה כי הגיע למצב של הבנה עם פוטין שמטרתו בסופו של דבר לוותר על ריבונות ארצו באמצעות תהליך של סיפוח לשכנתה הגדולה יותר.
גם בלארוס וגם אוקראינה תחת שליטה רוסית יספקו לפוטין גשר יבשתי רחב למדינות ברית ורשה לשעבר במזרח אירופה. בעוד שהוא כבוש כעת צבאית עם אוקראינה, סביר להניח שהוא ישיג שליטה על בלארוס בדרך זולה בהרבה. בשנת 2022 נקבעה דוקטרינה חדשה עם בלארוס, שהופכת אותה לשותפה ביטחונית משולבת עוד יותר של רוסיה, בכך שתאפשר לפוטין להציב נשק גרעיני בבלארוס. צעד כזה מבטיח במידה רבה נוכחות רוסית בבלארוס בעתיד הנראה לעין . כפיפותו של לוקשנקו לפוטין העניקה לרוסיה באופן דומה את הנוחות של שימוש בשטח בלארוס כדי לפתוח בפעולות צבאיות נגד אוקראינה, איתה היא חולקת גבול של כמעט 700 מייל. המהלך אילץ את בלארוס לכרות ברית צבאית עם רוסיה נגד אוקראינה ולהיות כפופה לסנקציות בינלאומיות מעבר לאלו שהוטלו בתגובה לבחירות הנשיאותיות המזויפות שלה .

נדיבותה של רוסיה בדאגה לרווחת הציבור בבלארוס באמצעות סחר ומעמד מועדף הצליחה, לעת עתה, לדכא את החברה המקוטבת , שאינה מרוצה מחוסר הלגיטימיות של משטר לוקשנקו. יתר על כן, פוטין מוכן לספק תמיכה צבאית למשטר לוקשנקו כפי שעשה כאשר המשטר הועמד בפני אתגרים מצד הציבור על מה שנחשב באופן גורף כתוצאות בחירות מזויפות בשנת 2020, וללא ספק ימשיך לעשות זאת על מנת לשמור על בלארוס במצב תלותי. למרות התמיכה החזקה של רוסיה ומדיניותו המדכאת של לוקשנקו, נותרה חוסר יציבות פנימית בקרב הבלארוסים. הערותיו הרטוריות של הקרמלין על המשותף של עמי רוסיה ובלארוס נועדו להרדים עוד יותר את הבלארוסים לכניעה פסיבית להשפעה ולשלטון הרוסיים.
הגישה תואמת את מה שפוטין ניסה ובסופו של דבר נכשל לעשות באוקראינה לפני פלישתו ב-2022. ניסיונו לקדם אומה אוניברסלית "דוברת רוסית" ממשיך את המסורת הרוסית הקיסרית בת מאות השנים והסובייטית שלאחר מכן, של מחיקת השפה, ההיסטוריה והתרבות של לאומים אחרים על מנת לאחד אותם לגוף יחיד המחויב לסמכות ריכוזית במוסקבה. חלק ניכר מרוסיה הקיסרית של המאות ה-18 וה-19 הוא כיום הפדרציה הרוסית (RF) או פשוט "רוסיה" וכולל 21 רפובליקות יחד עם ישויות פדרליות ייעודיות אחרות המאוכלסות בריבוי של קבוצות אתניות ילידיות. כולן דוברות רוסית אך אינן מטופלות כשוות לרוסים האתניים שרובם מתגוררים בחלק האירופי של רוסיה, מרוכזים באזורים עירוניים צפופי אוכלוסין. העמים האתניים המרוחקים יותר מפוזרים בעיקר במקומות אחרים בצפון הקווקז ובמזרח הרי אורל באדמות האסיאתיות של רוסיה. רמת החיים בקרבם נופלת הרבה מתחת לנורמות המערביות ותשתיות הבריאות נותרות חסרות מימון כרוני ומפוזרות בצורה גרועה.

הבולט ביותר באופן שבו זכו לאחרונה אזרחים לא-רוסים התבטא בגיוסם הלא פרופורציונלי לצבא הרוסי לשימוש כבשר תותחים באוקראינה, שם שיעור התמותה של לוחמי מיעוטים אתניים עלה פי 100. באופן דומה, פוטין ניסה להשמיד ללא הבחנה את התשתית האזרחית של "דוברי הרוסית" שלו במזרח ובדרום מזרח אוקראינה, מה שגרם למותם של יותר מ-12,500 אזרחים. באופן אירוני, הקרבה שלו כלפי אוכלוסייה זו עומדת בניגוד בולט לאחת מהצדקותיו השגויות למלחמה , שנועדה להציל אותה מ"רצח עם" שניהלה ממשלת אוקראינה.

פוטין החל את מתקפתו על אוקראינה בשנת 2014 על ידי כיבוש חצי האי קרים עם כוח צבאי רוסי לא מסומן, תוך סיוע למורדים פרו-רוסים במזרח אוקראינה לנהל מלחמת אזרחים במטרה לערער את יציבות הממשלה המרכזית. זה בא בעקבות בריחתו של נשיא אוקראינה הפרו-רוסי, ויקטור ינוקוביץ', מהמדינה. מרד מיידאן באוקראינה בשנים 2013-2014 , שהצית את האירועים הללו, הגיע בתגובה לניסיון של פוטין לעצור את צירוף המדינה לאיחוד האירופי (EU). שיחות שלום לעצירת הסכסוך, שתיווך בתחילה על ידי הארגון לביטחון ושיתוף פעולה באירופה (OSCE), הובילו להסכמי מינסק I ו-II, ששניהם לא הצליחו להביא לפתרון מהותי. במקום זאת, רוסיה תמרנה את מעורבותה בהסכמים אלה באופן שהכחישה כל התחייבות להוראותיהם, מה שאפשר לה להאשים את אוקראינה בהמשך הסכסוך תוך כדי עבודה מאחורי הקלעים לקידום הסכסוך לטובת רוסיה. הסכמי הפסקת האש עם רוסיה הופרו שוב ושוב על ידי הקרמלין אז וממשיכים להתעלם מהם עד היום.
פוטין הצליח זה מכבר להתעלות על ממשלים אמריקאים קודמים במהלך פעילותו המרושעת כמנהיג רוסיה, תוך שימוש בתחבולה של הכחשות, איומים ואמצעי נגד. הניצחון הקל ביותר שלו היה ללא ספק ממשל טראמפ, עליו נראה כי שלט בצורה כלשהי. ארה"ב הכריזה על הסדרי הגנה מראש בצורה של ויתורים טריטוריאליים מוחלטים לרוסיה, כמו גם שלילת חברותה של אוקראינה בארגון האמנה הצפון אטלנטית (נאט"ו). כל זה קרה תוך כדי ניסיון לסחוט זכויות מינרלים מאוקראינה. לאחרונה, פתיחה מחדש של צינור הגז הרוסי לאירופה דרך אדמה אוקראינית נוספה להתחייבויותיה של אוקראינה במשא ומתן המתמשך.

האיחוד האירופי הבין את האיום מצד רוסיה הן על אוקראינה והן על עצמה, והוא מגיב אליו בעוד פוטין מנסה לאמוד את מוכנותו מפני נסיגת ארה"ב מהתחייבויותיה הקודמות. התקפות רוסיות באירופה בצורת חבלה וחתרנות הואצו במידה ניכרת במהלך מלחמתו של פוטין באוקראינה, משנת 2022 ועד היום, כאשר חלק ניכר מהן תווך שירות המודיעין הצבאי של רוסיה או המטה הכללי של הכוחות המזוינים של הפדרציה הרוסית (GRU). אלה באים בעקבות מספר מאמצים טרום-מלחמה לערער את יציבות החברה האירופית לקראת פלישתו של פוטין.
לאחר שנים כה רבות של מעורבות, סדר היום שלו אינו כולל כניעה למאמצי ארה"ב החלשים לעצור את ההרג. במקום זאת, כוונותיו הן להמשיך להטיל אימה על אוכלוסיית אוקראינה האזרחית תוך ניסיון להתגבר, בהיקף מוחלט, על מאמציה הצבאיים להגן על עצמה. עם זאת, החוסן האוקראיני בשלוש השנים האחרונות הוכח כמכשול גדול יותר ממה שפוטין הבין, והוא נותר הגורם הבלתי ידוע שעשוי בהחלט להתגבר על מאמציו הטובים ביותר לנצח. מצד שני, ההזדמנות של אירופה לעמוד באומץ לצד אוקראינה הגיעה כאשר זמנו של פוטין אוזל מאוד. כלכלת רוסיה שוקעת עוד יותר באי ודאות ככל שהזנחת רווחת הציבור הופכת בולטת יותר ויותר, הסנטימנט האנטי-מלחמתי גובר ככל שהנפגעים חורגים מרמות נסבלות , עריקות בחזית מדגישות הישגים מינימליים מצטברים בשדה הקרב, ונכסים צבאיים משמעותיים ממשיכים ללכת לאיבוד. נחיתה בצד הנכון של ההיסטוריה צריכה להיות מטרתה של אירופה וההחלטה לגרום לכך לקרות היא עכשיו.
זכויות יוצרים @Kost Elisevich, MD, PhD 2025. כל הזכויות שמורות. כל שכפול בלתי חוקי של תוכן זה יגרור נקיטת צעדים משפטיים מיידיים.