אינדיקציות עדכניות מתוך ממשל טראמפ מצביעות על כוונה לסיים את הכישלון שנמשך עשור להתמודד כראוי עם התוקפנות הרוסית באוקראינה, עד למה שניתן לראות כיום ככניעה מתקרבת לעקשנותו של ולדימיר פוטין. זאת, בעוד שהוא משבח את נשיא ארה"ב על בחירתו מחדש. פוטין המשיך וראה בדונלד טראמפ "אדם חכם ופרגמטי" וטען כי "אם ניצחונו לא היה נגנב ב-2020", ייתכן שלא היה נוצר משבר. בתמורה, האחרון האשים את וולודימיר זלנסקי במלחמה כאשר בחר לא להיכנע לאוקראינה לנוכח הפלישה הרוסית בפברואר 2022, דבר המצביע על חוסר הבנה חמור של המצב מצד נשיא חסר ידע. מצב הבורות הנוכחי מגיע לאחר מספר שנים של מנהיגות אמריקאית שלא התמודדה עם עומק כוונותיו של פוטין במזרח אירופה ובאוקראינה בפרט.
התנהלותה הפלילית של רוסיה במהלך המלחמה מזכירה כמה ממעשי הברבריות הגרועים ביותר בהיסטוריה האנושית. כתב האישום של פוטין בבית הדין הפלילי הבינלאומי בגין גירוש בלתי חוקי של ילדים אוקראינים לרוסיה ואימוץ שלהם על ידי משפחות רוסיות רק מוסיף לאשמתו. אולם ממשל טראמפ רק הציע את המחשבה על סנקציות נוספות בהיעדר הסכמתו של פוטין לסיים את המלחמה. איש לא שכח שרוסיה היא כבר אחת המדינות הסנקציות ביותר בעולם, כך שהכרזה על כך נראית כמשהו לצריכה פנימית אמריקאית ולא כמעין איום ממשי על רוסיה. האם זוהי התוכנית הגדולה בפועל לסיום המלחמה, כאשר התברר כי מעורבות צבאית היא הגורם שהביא לקשיים כלכליים על רוסיה?
כדי להגביר את ההצגה, גורמים רוסים הגיבו מזויף לפיו צעד כזה הוא התחלה מעליבה למשא ומתן, בעוד שמשרדו של פוטין ציין שאין שום דבר חדש . מצד שני, הוא נראה להוט להיכנס ל"משא ומתן" עם חברו, טראמפ, רצוי בלי זלנסקי בשולחן. למעשה, הפגישה הצפויה עשויה להיות פשוט הזדמנות עבור פוטין לתאר את הדרישות שיש לקבוע בדרישות האמריקאיות, אותן היא תפעיל לחץ על אוקראינה לקבל.

אוקראינה למעשה המשיכה לעשות יותר כדי לפגוע בכלכלת רוסיה באמצעות תקיפות אוויריות על תעשיית הדלקים המאובנים שלה, והוסיפה להשפעות המצטברות של סנקציות קודמות של ארה"ב ואירופה על יצוא הנפט הרוסי. עד כה, יש מעט שמצביע על כך שלממשל האמריקאי הנוכחי יש מושג כלשהו על האופי התוקפני של כוונותיה של רוסיה בזירה העולמית כפי שבא לידי ביטוי ביחסיה עם אוקראינה ובהתנהגותה בניסיון לערער את המדינות המתנגדות לתוכניותיה. התוכנית הנוכחית של חיפוש פיוס עם רוסיה, התוקפנית, על ידי ויתור על שטח השייך לאוקראינה לאחר הגנה של שלוש שנים על אדמתה הריבונית היא למעשה בגידה בעקרונות שלפיהם עמדה ארה"ב במשך מאות שנים.
הממשל האמריקאי החדש מסמן את תחילתה של כהונה רביעית לנשיאות מאז הפלישה הראשונה של רוסיה לאוקראינה במהלך כהונתו השנייה של ברק אובמה. כיבוש חצי האי קרים על ידי פוטין בשנת 2014 הביא להפיכה צבאית ולאחריה, בחיפזון, נערך משאל עם על ידי המשטר הפולש. לא להפתעת איש, הוא הכריז על כך שהציבור לכאורה דורש ממשל רוסי. התהליך, על פי התוכנית, הוביל לסיפוח של חצי האי קרים, שזכה לגינוי נרחב כהפרה ברורה של החוק הבינלאומי. סנקציות מצד המערב נגד רוסיה התמקדו בגישה לשווקים הפיננסיים המערביים, איסור על טכנולוגיה לחיפושי נפט וגז ומתן אשראי לתעשיית הנפט שלה והגבלות נסיעה שהוטלו על אלו הקשורים לסיפוח. הסנקציות עשו מעט כדי לעצור את המשך מעורבותה של רוסיה באוקראינה, ובמיוחד את התערבותה הפרה-צבאית הבלתי חוקית וקידום פעילות בדלנית במזרח אוקראינה, מה שהצית את מה שהסתכם במלחמת אזרחים. במקום לתת לפוטין הפסקה לשקול מחדש, הן לא עשו דבר כדי לבטל את שעבודו המתוכנן של כל אוקראינה.
בסוף 2014, ממשל אובמה הוציא צו נשיאותי המטיל סנקציות על חברות ביטחוניות ואנשים המקורבים לפוטין, בנקים וחברות אנרגיה. באותה שנה, הוא סיפק חבילת סיוע לאוקראינה שכללה טכנולוגיה ביטחונית. חוק תמיכה בחופש אוקראינה, שאושר בשנת 2014, הקצה 350 מיליון דולר בסיוע ביטחוני שכלל נשק נגד טנקים ונשק נגד שריון, אך אובמה לא אישר את המשלוח. במקום זאת, בין השנים 2014 ל-2016, ממשלת ארה"ב אישרה סיוע ביטחוני בסך של יותר מ -600 מיליון דולר והשיקה את יוזמת הסיוע הביטחוני לאוקראינה (USAI).
כמעט 400 מיליון דולר בסיוע לאוקראינה עוכבו בתחילה בתחילת ממשל טראמפ, 2017-2020, מה שהוביל לגילוי ניסיונו של הנשיא לסחוט את זלנסקי בכך שגרם לו להכריז על חקירה של יריבו הפוליטי בגין מעורבות אישית לכאורה בעניינים כספיים של סוכנות זרה. טראמפ אכן ביטל לבסוף את מדיניותו של אובמה ואישר את מכירת טילי הנ"מ ג'אוולין לאוקראינה בשנת 2019.

בתחילת 2022, מלחמת האזרחים באוקראינה, שנמשכה שמונה שנים בהסתה רוסיה, שכללה כוחות צבאיים למחצה רוסיים לצד גורמים בדלנים , לא שככה בהיעדר סיוע צבאי הולם או עקבי להתמודדות עם מלאי הנשק המשמעותי של רוסיה. לנוכח איום הפלישה הממשמש ובא לאחר התעצמות מסיבית של כוחות רוסיים לאורך גבול אוקראינה בשנת 2021, סיפק ממשל ביידן את המשלוח הצבאי הראשון שלו, שכלל 1,000 טון של סיוע קטלני, ערב הפלישה בינואר 2022. היו ויכוחים מיותרים על כוונות רוסיה, האם האירוע הצפוי יהיה פלישה או התקפה, או שמא ההתקפה תהיה קלה או אולי התערבות צבאית למחצה, עם או בלי מתקפת סייבר. המציאות הבלתי נמנעת שעמדה בפני כולם הייתה נוכחותו של כוח צבאי אדיר הממתין להנחיות לפלישה למדינה ריבונית.
עם הכרזה על פלישה מלאה בסוף פברואר 2022, הסיוע הביטחוני הואץ במסגרת הסכם הביטחון האמריקאי (USAI) עם סכום כולל של 6.3 מיליארד דולר שסופק בשנת הכספים 2022. תמיכה זו, יחד עם תמיכה ממדינות אירופאיות אחרות, סיפקה בעיקר את מתקפת הנגד , שהחלה באוגוסט 2022, וכתוצאה מכך כיבוש מחדש של חלקים משמעותיים מהשטח שנכבש בתחילה על ידי הרוסים. תכנון ההתקפה המתמשך של אוקראינה הופרע מחשש להסלמה מצד ממשל ביידן בתגובה לאיומיו המשתמעים של פוטין בתגובה גרעינית, אשר הדהדו על ידי משטרו בגאווה רוסית מוכרת. השיתוק האמריקאי שנוצר העניק לרוסיה, בתמיכת צפון קוריאה, איראן וסין, יתרון בניהול מלחמתה.
כתוצאה מכך, פרצה מלחמה אסימטרית שבה רוסיה השתמשה בנשק צפון קוריאני ואיראני בשטח אוקראיני, מכוון נגד תשתיות אזרחיות ואתרים צבאיים, בעוד שאוקראינה נאלצה עד לאחרונה מאוד להגיב באמצעות נשק מערבי רק בתוך גבולותיה. סוג זה של ביישנות הודגם בתחילה בשימוש במערכות רקטות ארטילריות בעלות ניידות גבוהה (HIMARS) שהוצגו באוקראינה במהלך קיץ 2022. אלו היו מערכות נשק לטווח בינוני (כלומר, 50 מייל) שניתן היה לסווג מחדש כמערכות ארוכות טווח (כלומר, 186 מייל) בהתאם לסוג התחמושת שנבחרה לשימוש. האחרונה הייתה דומה למערכת הטילים הטקטית של הצבא (ATACMS) בעלת טווח של 190 מייל, אשר שימשה לראשונה באוקראינה כדי לכוון נגד שדה תעופה רוסי בחצי האי קרים באפריל 2024. הגבלת הטווח בוטלה סופית בנובמבר 2024, שנתיים וחצי לאחר תחילת המלחמה, בתגובה להגעת כוחות צפון קוריאנים לאזור קורסק ברוסיה. גם אז, נדרשו רשימות של מטרות אפשריות לאישור ארה"ב לפני התקיפה.
עיכובים דומים ברכש חימוש חיוני לתמיכה באסטרטגיית שדה הקרב עיכבו את אספקת טנקי אברהמס עד סוף ספטמבר 2023, לאחר 1.5 שנים של מלחמה. תשעה חודשים חלפו עד להגעת מטוסי קרב רב-תכליתיים מדגם F-16 בקיץ 2024, וזה קרה לאחר לחץ ממושך על ארה"ב מצד בעלות ברית נאט"ו. חוסר בסיוע אווירי מספק במהלך מתקפת הנגד האוקראינית באביב 2023 שיחק תפקיד בכישלונה לפרוץ את קווי ההגנה הרוסיים המשמעותיים שהוקמו בדרום מזרח אוקראינה. באותה תקופה, ייתכן שהיו לאוקראינה רק 69 מטוסי קרב, שכללו בעיקר מטוסי מיג-29 וסו-27. צבא ארה"ב טען זה מכבר שעליונות אווירית ראשונית היא מרכיב מפתח בביצוע מבצע התקפי מוצלח, אך חוכמה זו לא גברה על חשיבתו של הממשל האמריקאי באותה תקופה.

לאחר מכן הגיע העיכוב המיותר שישה חודשים במימון הקונגרס לאוקראינה, שנגרם על ידי בית הנבחרים בראשות הרפובליקנים, מה שאותר לעולם שארה"ב מתמהמהת במחויבותה למאמץ המלחמתי. הצעת החוק שאושרה לבסוף סיפקה 61 מיליארד דולר, מתוכם 26 מיליארד דולר הוקצו לציוד צבאי חדש ו-17 מיליארד דולר לנשק ואימונים עבור אוקראינה, אך רק לאחר שהושגו הישגים טריטוריאליים בינתיים על ידי התקדמות כוחות רוסים. יתר על כן, הזמן שנדרש לאוקראינה לנצל באופן ריאלי את המימון החדש רק הוסיף לנזק שנגרם.
לאחר כל זאת, סגן גנרל בדימוס קית' קלוג, שליחו המיוחד של טראמפ לאוקראינה ולרוסיה, שהופקד על ניהול סיום המלחמה במשא ומתן, מאמין כי פעילות ההתפשטות של נאט"ו במזרח אירופה ורצונה של אוקראינה להצטרף למערב גרמו לפוטין לפלוש אליה. חשיבה קסומה זו אינה חדשה וחזרה על עצמה בעבר על ידי אחרים, בעיקר ג'ון מירסהיימר מאוניברסיטת שיקגו וג'פרי זאקס מאוניברסיטת קולומביה. זוהי הייתה תירוץ עבור הסנגורים של רוסיה למרות הצהרותיו של פוטין על דה-נאציזציה של אוקראינה וקידום האמונה שהיא מדינה בדיונית.
קלוגס מאמין שארה"ב צריכה להיות "מנהיגה חזקה" המחפשת הסדר מוסכם על ידי כניעת שטח אוקראיני לרוסיה בתמורה לפיצויים ששולמו על ידי מכירות אנרגיה רוסיות. מנהיגים חזקים בדרך כלל אינם מוותרים על אדמות לצד אשם. באשר לרעיון שאוקראינה היא ישות בדיונית, במציאות, היא מקדימה את רוסיה מבחינה היסטורית ב-500 שנה ונשארת נפרדת ממנה, לאחר שסבלה מאות שנים של סכסוכים לאורך התפתחותה בגלל מיקומה הייחודי מבחינה גיאוגרפית. היא הוכרזה כרפובליקה אפילו בתוך ברית המועצות במהלך המאה ה-20 לאחר שפיתחה מחדש את המסגרת האידיאולוגית והתרבותית שלה הרבה קודם לכן במאות ה-16 וה-17 ואת תחושת הלאומיות המודרנית שלה במאה ה-19. והרעיון שרוסיה תשלם פיצויים הוא שטויות בזמן שפוטין נשאר בשלטון כאשר ארצו שלו התרוששה מהמלחמה שפתח. יתר על כן, מדוע הוא יתקן אומה שאין לו כבוד אליה? למען האמת, איזה סוג של ביטחון מובטח תציעו לאוקראינה כאשר היא גובלת ברוסיה רצידיוויסטית הנחושה להחזיר לעצמה אימפריה מהעבר והלא מתפקדת? הפתרון הבטוח היחיד שניתן להתווכח עליו הוא זה המחייב כניסה לנאט"ו, כלומר אם מישהו, כמו מירסהיימר, נשוי לאסכולה של יחסים בינלאומיים ריאליסטיים.
הטיעון, שמקודם על ידי קלוג וטראמפ כפתרון למלחמה המיותרת הזו, חלש בהתחשב בכך שהוא נכנע למישהו כמו פוטין עם האשליות שלו בגיל ההתבגרות על לאומנות הרואית ושאיפות לגדולה אימפריאלית. הגיע הזמן שמנהיגים בוגרים יתפסו את המצב. המלחמה הייתה צריכה להסתיים כבר מזמן עם סוג של נחישות שהייתה מעוררת את פוטין למציאות חוסר היכולת שלו כמנהיג.
זכויות יוצרים @Kost Elisevich, MD, PhD 2025. כל הזכויות שמורות. כל שכפול בלתי חוקי של תוכן זה יגרור נקיטת צעדים משפטיים מיידיים.