משא ומתן עם פושע מלחמה - היסטוריה של רמאות

בשנת 1938, הקנצלר אדולף היטלר מגרמניה הציב כוחות לאורך גבול צ'כוסלובקיה בכוונה לכאורה לפלוש לאזור חבל הסודטים בטענה כוזבת שאוכלוסייתו הגרמנית העיקרית נמצאת תחת איום. בתקווה למנוע מלחמת עולם נוספת לאחר מספר פעולות פרובוקטיביות שכבר בוצעו בשנים האחרונות על ידי גרמניה, ראש ממשלת בריטניה נוויל צ'מברלין נפגש עם היטלר, בניטו מוסוליני מאיטליה ואדואר דלאדייה מצרפת, בהיעדרות בולטת של נשיא צ'כוסלובקיה אדוארד בנש. הסכם מינכן נחתם ב-30 בספטמבר 1938, אשר ויתר על חבל הסודטים לגרמניה בתמורה להבטחתו של היטלר שלא יבקש הישגים טריטוריאליים נוספים. שישה חודשים לאחר מכן, היטלר כבש את שארית צ'כוסלובקיה, ושישה חודשים לאחר מכן, הוא פלש לפולין ב-1 בספטמבר 1939, ופתח במלחמת העולם השנייה בטענה כוזבת נוספת.

הסכם מינכן מ-29 בספטמבר 1938. בחזית, משמאל לימין, ראש הממשלה נוויל צ'מברלין, ראש הממשלה אדואר דלאדייה, הקנצלר אדולף היטלר, ראש הממשלה בניטו מוסוליני, שר החוץ גלאצו צ'יאנו. צילום: הארכיון הפדרלי הגרמני

כשבועיים לפני פלישתו של היטלר למערב פולין, גרמניה וברית המועצות של יוזף סטלין חתמו על הסכם אי-תוקפנות, הסכם מולוטוב-ריבנטרופ. הסכם זה, לכאורה, הבטיח את ביטחונה של רוסיה מפני פלישה גרמנית, תוך שהוא מאפשר לה לפלוש לפולין ממזרח, כפי שאכן קרה פחות משלושה שבועות לאחר פלישת גרמניה. בהתאם לבגידות קודמות, היטלר המשיך לפלוש לברית המועצות ביוני 1941, והחריב שטח עצום לפני שנסוג תחת מתקפת נגד. בין השנים 1938 ל-1941, רמאותו של היטלר נמשכה זמן רב מספיק כדי לגבות את חייהם של 40 מיליון איש בחזית המזרחית בלבד.

יוזף סטלין, שר החוץ הרוסי, נפגש עם שר החוץ הגרמני יואכים פון ריבנטרופ בקרמלין לאחר חתימת הסכם אי-התקפה ביניהם ב-23 באוגוסט 1939. צילום: הארכיון הפדרלי הגרמני

מלחמה נוספת פרצה במזרח אירופה הכוללת רכישת טריטוריה; הפעם, על מה שמסתכם ברעיון דמיוני של השבת תפארתה של אימפריה רוסית שנכשלה כישלון חרוץ בתחילת המאה הקודמת, רק כדי לבוא בעקבותיה ברית המועצות פגומה לא פחות שקרסה לאחר 70 שנה. כעת, משטרו של פוטין מאיים על עתידה של רוסיה לאחר מספר עשורים בלבד, בכך שהוא מפיל אותה תחת משקל שחיתות , תוך שהוא מנהל מלחמה לא צודקת באוקראינה. משטרים אוטוקרטיים רוסיים עוקבים, עם תוחלת החיים המצטמצמת, אינם מבשרים עתיד נוח לאומה שנראתה מבטיחה. ייתכן שמנהיגי רוסיה נופלים בסופו של דבר קורבן להאמין בהונאה של התעמולה שלהם , שנועדה במקור לצריכה על ידי הציבור הרוסי והעולם כולו בלבד.

עבור פוטין ורוסיה שלו, האירוניה שהתפתחה לאחרונה הגיעה בצורה של הרחבת הברית הצבאית המתנגדת לו. במאי 2022, פחות משלושה חודשים לאחר פלישתו לאוקראינה, פינלנד ושוודיה הגישו בקשה להצטרף לארגון האמנה הצפון אטלנטית (נאט"ו) וצברו חברות באפריל 2023 ובמרץ 2024, בהתאמה. אולי גרוע יותר עבור פוטין היה יצירתו של מה שהתברר כאויב אדיר בגבולו הדרומי. לאחר פלישתו לחצי האי קרים ב-2014, מספיק אוקראינים תמכו בהעדפה גיאופוליטית לאיחוד האירופי (EU) ולנאט"ו כדי להכניס זאת לחוקה ב-2019. ארבעה חודשים לאחר פלישתו לאוקראינה בפברואר 2022, סקר הראה ש-81% מהאוקראינים רצו להצטרף לאיחוד האירופי ו-71% רצו להצטרף לנאט"ו. כל סנטימנט לטובת רוסיה ירד ל-2% והאומה התאחדה חזק ממערב למזרח. בהתחשב במצבו של פוטין ברוסיה, שם טען להכרה על כך שהחזיר את אומתו מ"התהום" לאחר פירוק ברית המועצות ב-1991, ניתן לתהות האם רק עכשיו הוא הביא אותה לחורבנה בידיו.

הים הבלטי מוקף למעשה על ידי מדינות נאט"ו, כאשר פינלנד ושוודיה הצטרפו לאחרונה בתגובה לפלישת רוסיה לאוקראינה. קרדיט למפה: פיטר הרמס פוריאן

מסיבה זו או אחרת, מנהיגים תאגידיים, עולמיים ואנשים בעלי השפעה אחרים נמשכו לאורך זמן לרוסיה כדי לזכות בזכויות יתר, הכרה או עושר על אחריותם. שייכות למשטרו של פוטין הייתה כרוכה בסיכונים של תלות , אפילו אובדן ריבונות לאומית או השלכות אישיות קטלניות . להכריז שאתה "חבר" של ולדימיר פוטין זה כמו לומר לוולדימיר פוטין ולחברי משטרו שאתה סתם עוד "אידיוט שימושי". פוטין, כמו כמה מקודמיו שתפסו את הנהגת רוסיה, רואה במערב אויבו. כל דאגה מצדו לרווחתך או לרווחת אומתך נעדרת מרשימת העדיפויות שלו.

הרפובליקה האוטונומית של צ'צ'ניה וגאורגיה, הנמצאות באזור הקווקז, סבלו שתיהן מפלישות של הצבא הרוסי במהלך העשור הראשון של המאה ה-21. קרדיט למפה: פיטר הרמס פוריאן

מלבד הרווח מהקלפטוקרטיה המפוברקת שלו , סדר היום של פוטין התמקד בהתאוששותה של רוסיה כמעצמה שיש לפחד ממנה ולכבד אותה ברחבי העולם, כפי שכל שוביניסט היה חושב. באשליו, החריגות הרוסית שולטת מעל לכל דבר אחר. אפשר אפילו לקבל שרגש לאומני כזה ראוי לשבח עד שמבינים שהשגת מטרתה כרוכה בהקרבת רווחתו של אחר, אולי אפילו שלך. ואכן, גרסתו של פוטין לחריגות, יותר משאפשר לומר על זו של אמריקה , כוללת פלישה בוטה למדינות ריבוניות שכנות. יחד עם זאת, האסטרטגיה שלו חתרה תחת היציבות הפוליטית והמרקם החברתי של מדינות המערב, ובמיוחד זו של ארצות הברית. זה המשיך וכלל הקמת סוכנויות בינלאומיות במפורש כדי להחליש את הכלכלות המערביות ואת מעמדן הגיאופוליטי, ולאיים על ביטחונן באמצעות בריתות צבאיות וניסיונות לעליונות טכנולוגית .

"האסון הגיאופוליטי הגדול ביותר של המאה"
- הנשיא ולדימיר פוטין, נאום מצב האומה, 25 באפריל 2005; בהתייחסו לקריסת ברית הרפובליקות הסוציאליסטיות הסובייטיות, 1991.

ברית הרפובליקות הסוציאליסטיות הסובייטיות (ברית המועצות), יחד עם מדינות ברית ורשה, הפכה לגרסה של האימפריה הרוסית במאה ה-20( 1721 - 1917) עד לפירוקה בשנת 1991. להוטים להתנתק מאדונם המדכא במוסקבה, ניצלו מדינות הגוש המזרח אירופי (כלומר, ברית ורשה) את ההזדמנות לשקם לא רק את כלכלותיהן, שנדדו עקב המדיניות הסובייטית, אלא גם את כבודן הלאומי. לאחר מכן, הן חיפשו את ביטחונה של נאט"ו כדי להגן עליהן מפני נפילה לסיוט הגמוני רוסי נוסף.

לרוע מזלה של רוסיה, פוטין בחר להקים מחדש את גרסתו לאימפריה על ידי דיכוי רפובליקות שכנות לשעבר של ברית המועצות. הוא יצר משבר בצ'צ'ניה בתחילת נשיאותו כדי להצדיק פלישה רוסית, והשמיד את בירתה, גרוזני, הרג יותר מ-50,000 אזרחים והותיר אחריו רקורד של " הפרות של המשפט ההומניטרי". משטר בובות, בראשות רמזאן קדירוב, הונהג ובהתאם, המשיך שיתוף הפעולה עם מוסקבה, והבטיח את נאמנותה בכל העניינים. לאחר מכן פלישה רוסיה לגאורגיה בשנת 2008 בתמיכה במרד בדלני של מדינות אבחזיה ודרום אוסטיה. רוסיה המשיכה להכיר באופן לא תקין במדינות כרפובליקות אוטונומיות נפרדות מגאורגיה. יתר על כן, היא סיפקה לאזרחיהן דרכונים רוסיים, עם הרמיזה נוספת שהן עצמאיות מהממשל הגאורגי. משלחת חקירה בינלאומית הבהירה את חוקיות הטענות וקבעה כי אין בסיס להכרזה על המדינות הבדלניות כעצמאיות מגאורגיה.

גרוזני, רפובליקת צ'צ'ניה. הרס חסר הבחנה של תשתיות אזרחיות על ידי כוחות רוסיים לפני מעשי זוועה דומים שבוצעו על ידי צבאו של פוטין במהלך מלחמת האזרחים בסוריה ומאוחר יותר, פלישתו לאוקראינה. קרדיט צילום: ולדימיר מלניק

שאר גאורגיה נשלטת כעת על ידי מפלגת השלטון, "החלום הגאורגי", שהוקמה והושפעה על ידי האוליגרך הפרו-רוסי, בידזינה איבאנישווילי, אשר שללה בקפדנות את שאיפותיהם של רוב הגאורגים להצטרף לאיחוד האירופי. ניתוח הבחירות לפרלמנט בגאורגיה באוקטובר 2024 על ידי המכון הרפובליקני הבינלאומי נראה מספיק כדי להכריז על הממשלה הנוכחית בראשות מפלגתו של איבאנישווילי כבלתי לגיטימית.

מהפכת מיידאן באוקראינה של 2013-14 הגיעה בתגובה להחלטתו של הנשיא הפרו-רוסי דאז, ויקטור ינוקוביץ', לנטוש את הסכם ההתאגדות של המדינה עם האיחוד האירופי לטובת עסקה של הרגע האחרון עם פוטין, שהציע מזומן והבטחה להנחות על עלויות האנרגיה המיובאת מרוסיה. ינוקוביץ' נטש את נשיאותו כשראה שממשלתו אינה בעלת מעמד רב ונמלט מהמדינה בחיפוש אחר מקלט ברוסיה. פוטין, זמן קצר לאחר מכן, ב-27 בפברואר 2014, במה שהייתה ללא ספק תגובה מתוכננת מראש לאובדן השפעתה של רוסיה על אוקראינה, ביצע מבצע צבאי חשאי למחצה לכיבוש חצי האי קרים. לאחר משאל עם שנערך בחיפזון, סופח השטח באופן בלתי חוקי לרוסיה. בינתיים, מזרח אוקראינה סבלה מעשי איבה בהסתה רוסית שאיימו על כלכלתה ושלמותה הטריטוריאלית .

הניסיון הסופי להשתלט על כל אוקראינה באמצעות פלישה רוסית ישירה התרחש בפברואר 2022 תחת הטענה המוזרה שהיא דורשת דה-נאציפיקציה. אינספור פשעי המלחמה שביצעו בעקבות המאמצים לדה-הומניזציה ולערער את היציבות של אוקראינה נכשלו, וכך גם האסטרטגיה הצבאית, והותירה את כלכלת המלחמה של פוטין קרובה לסטגפלציה ואת העם הרוסי מקופח לרווחתו.

בורודיאנקה, מחוז קייב, אוקראינה; 5 באפריל 2022. הרס חסר הבחנה של תשתיות אזרחיות, בין היתר מעשי זוועה שבוצעו על ידי כוחות רוסיים. צילום: FedBul

למרות פשעי המלחמה של רוסיה, מנהיגים כמו ויקטור אורבן מהונגריה ורוברט פיקו מסלובקיה בחרו להתעלם מההיסטוריה הסוערת של מדינותיהם עם רוסיה ולהסתמך על משטר רוסי כושל נוסף ועל רודן שלו. סלובקיה והונגריה כאחד נמצאות תחת ביקורת גוברת מצד האיחוד האירופי בשל הידרדרותן לממשל לא-ליברלי מצד מנהיגיהן , וייתכן שיעמדו בפני גירוש בשל נטישת עקרונות השלטון הדמוקרטי שלה. בתמורה לקשריהן עם רוסיה של פוטין, סביר להניח שלא יזכו לאהדה רבה ממשטרו בנסיבות הנוכחיות של מלחמתו באוקראינה. במקום זאת, בעוד שענו הפיננסי והפופולריות המקומית שלו יורדים, פוטין מתמקד בייאוש מסוים בהשגת קרקע באוקראינה כהכנה למשא ומתן הצפוי לסיום המלחמה, לה הוא נותר אחראי לחלוטין. יתר על כן, פוטין הפגין לאחרונה חוסר דאגתו להתחייבויות קודמות, כמו בפלישה האחרונה בסוריה. אפשר לומר את אותו הדבר על ונצואלה, שם קיימת תלות דומה ברוסיה מצד משטרו הדיקטטורי הלא לגיטימי של ניקולה מדורו .

רמאות היא עניין של הרגל עבור משטרו של פוטין כפי שהייתה עבור משטרו של היטלר, בין אם לצריכה פנימית ובין אם כדי לפייס דאגות בינלאומיות. למרות האינדיקציות הברורות במשך מספר חודשים על כוונותיה של רוסיה לפלוש לאוקראינה כאשר כוחותיה החלו להצטבר לאורך גבול אוקראינה, השקרים של הקרמלין אושרו לבסוף בפברואר 2022.הם נמשכו לאורך כל המלחמה. ההרגל ארוך השנים של דיסאינפורמציה ותעמולה נרחבים הנוגעים למדיניות ולפעילויות של רוסיה ידועים היטב ומושרשים במידה כזו שיש להתעלם אוטומטית מהצהרות המדינה כמטעות במקרה הטוב.

לא ברור מהן כוונותיו של הנשיא הנבחר דונלד טראמפ בנוגע לתוכניותיו לסיים את המלחמה ברוסיה. הרעיון שהועלה לעצור אותה ביום אחד חסר פרטים , אך מגיע עם השלכה של ויתור על שטחים באוקראינה למישהו שיזם את המלחמה - אולי גשר רחוק מדי עבור אוקראינה. מה שמוסיף דלק לרעיון כזה הוא מה שנראה כטענות מוגזמות להחריד לפיהן אוקראינה "איבדה" 400,000 חיילים במהלך המלחמה, אם ב"אבוד" הוא מתכוון ל"מת". בכל מקרה, נראה כי לא כנה מצד הנשיא הנבחר לדבר על אובדן אנושי שכזה, שכן הוא ידוע יותר כשחקן עסקי מאשר בזכות מעלות הומניטריות. נעדר מהרטוריקה כל אזכור של אחריותה של רוסיה למלחמה, חוסר יכולתה לסיים את המלחמה, כלכלתה הכושלת, ובעיקר, שנאתו כלפי ארה"ב והמערב. פוטין אינו מעריך את מר טראמפ יותר מאשר את הנשיא ביידן, שכן שניהם שייכים לארה"ב ולכן נותרים אחראים לתלונותיה הנתפסות בעבר כלפי רוסיה. בקיצור, הוא ינסה לנצל את האחד או את השני לטובתו בכל הזדמנות אפשרית.

סגן גנרל בדימוס קית' קלוג הוא שליחו המיוחד של הנשיא הנבחר טראמפ לאוקראינה ולרוסיה. קלוג מאמין בתיאוריית "התפשטות נאט"ו" כאיום על רוסיה שפתח במלחמה באוקראינה, תחושה דומה לזו שמעוררים אחרים כאילו מדינות מזרח אירופה נאלצו איכשהו להצטרף לנאט"ו. אוקראינה חלקה את אותם חששות כמו מדינות אחרות, שהאג'נדה של פוטין נועדה להפעיל השפעה על החברה שלה בין אם נאט"ו היה חלק מהתמונה ובין אם לאו. לא ברור מה בשיחותיו של אילון מאסק עם פוטין , אך הם ללא ספק יוסיפו לדרישות מסוימות ממר טראמפ.

קלוג, חבר מייסד של מכון המדיניות אמריקה תחילה (AFPI), טוען כי מדיניות החוץ האמריקאית צריכה להיות מכוונת לאינטרסים של ביטחון לאומי. אם נניח בצד את המוסר והעקרונות הדמוקרטיים, נראה שהוא נחוש לנקוט בגישה עסקית עם פוטין, פושע המלחמה, ולוותר על שטח אוקראיני לרוסיה בתמורה להסכמתה של האחרונה לבנות מחדש את אוקראינה ולתקווה הכוזבת לביטחון עתידי מפני תוקפנות נוספת. ראשית, כלכלת רוסיה אינה במצב המאפשר לממן את התאוששותה של אוקראינה, וההסתמכות הן על דבריו של פוטין והן על מכירות האנרגיה העתידיות של רוסיה היא הצעה קלושה במקרה הטוב. הסדר מהיר למלחמת רוסיה באוקראינה נועד להיכשל אם הוא לא יעמוד ביעדי פוטין, שטרם הוגדרו, בהתחשב במצבו הנוכחי מבית ובסיכויים שלו בשדה הקרב. אינדיקציות אחרונות מצביעות על כך שלרוסיה אין עניין בהסדר מוסכם.

עבור אוקראינה, קיימותה וזהותה העצמית כאומה, תוך התחשבות בכלכלתה, ביטחונה לטווח ארוך והגדרה עצמית, מחייבות שיקום מלא של שטחה, כולל חצי האי קרים, יישור קו עם האיחוד האירופי וחימוש מחדש, כך שיהיה מצער על כל מדינה לשקול לעקוף אותה. הייתה זו טעות מצד ה-AFPI לבקר את מאמצי ארה"ב להעניק את התמיכה הנדרשת לאוקראינה כאשר נפלה קורבן למתקפה בלתי מעוררת מצד רוסיה. למרות הדיווח שפוטין קיבל את החלטתו לפלוש לאוקראינה שנה קודם לכן, סביר מאוד שהרעיון של כינון מחדש של גרסה כלשהי של האימפריה שלו החל הרבה לפני כן, כאשר הביע את הרעיון האבסורדי שאוקראינה היא פשוט יציר כפיה של לנין וסטלין במהלך המאה הקודמת. למעשה, בוועידת נאט"ו בבוקרשט בשנת 2008, פוטין הכריז בפומבי שאוקראינה אינה מדינה. עם זאת, הדעה הרווחת היא שמקורותיה של אוקראינה מתוארכים למאה ה-9וקודמים לאלה של רוסיה.

ולדימיר פוטין צילום: דג בנהר יניסיי ברפובליקת טובה, הפדרציה הרוסית, 13 באוגוסט 2007. צילום: לשכת העיתונות וההסברה הנשיאותית (http://www.kremlin.ru)

מצער שחלק ניכר מהפרשנות האחרונה במערב בנוגע להפסקת המלחמה התמקדה במה שאוקראינה מוכנה לוותר עליו, במקום לשקול את הדרך הטובה ביותר לסיים את הסכסוך לטובתה. ההיסטוריה שתיכתב על מלחמה זו לא צריכה לתעד כיצד התוקפן זכה לתגמול על משימה פלילית, ומדינה ריבונית בעבר נאלצה להיכנע ואולי בסופו של דבר להפסיק להיות אומה. היסטוריה כזו בוודאי תבייש לנצח את המעורבים במאמץ על כך שרמו שוב על ידי התנהגותו העצבנית של שחקן סורר מוחלש, בדומה למה שקרה לאחר הסכם מינכן משנת 1938 הנ"ל. עם זאת, טיעון עסקי , לפיו רוסיה תהיה חופשית במידה רבה לחזור לעסקים כרגיל, בתנאי שאוקראינה והמערב יעניקו ויתורים ניכרים, ובמקביל יציעו הזדמנות לאליטות מערביות נבחרות להרוויח משמעותית בתהליך.

האם לאוקראינה אין מה להציע למערב? מי לא היה רוצה אותה לצידה כבעלת ברית לאחר שהדגימה לעולם את יכולותיה הצבאיות החדשניות, אומץ ליבה ועיקשותה כנגד אויב שגודלו פי שלושה? מי מבין את החשיבה האסטרטגית הרוסית טוב יותר מאלה של כל מדינה מערבית? שיקום של מדינה כזו לא רק יועיל לה, אלא גם לאלה שתמכו בהגנתה וסביר להניח שאחר כך יעסקו במאמצי פיצויים. המימון יימשך כפי שהוא קיים כיום על ידי מיצוי הריבית שנרכשה מנכסים רוסיים מוקפאים עד להשלמת השיקום. החרמה בפועל של נכסים אלה תזרז את המאמץ. מיזמים תאגידיים זרים עם התעשייה האוקראינית יביאו השקעות משמעותיות בסביבה שופעת תוצרת חקלאית, משאבי אנרגיה, ובמיוחד גז פצלי, ומרבצי מינרלים , והבטחה לרווח משמעותי. עתודות האורניום של אוקראינה הן הגדולות ביותר באירופה, בעוד שעפרות ברזל, טיטניום ומנגן מדורגות במקום השני. חוץ מזה, מרבצי ליתיום, גרפיט ומינרלים נדירים גדולים נכללים בין 117 מתוך 120 המינרלים הנפוצים ביותר בעולם. אוקראינה עצמאית תמשיך בתפקידה כספקית מזון עולמית ותשתף פעולה עם ארה"ב והמערב במספר עצום של מיזמים מתאימים גם בעתיד, בצורה אמינה הרבה יותר ממה שרוסיה הוכיחה את עצמה.  

מנקודת מבט גיאופוליטית ואסטרטגית מסחרית כאחד, אוקראינה ריבונית ועצמאית יכולה להיכנס להסכמים המספקים לנמלי ים עמוקים באודסה או בקרים, שם ממוקמים נמלי ים עמוקים בסבסטופול, יאלטה, פאודוסיה וקרץ'. זמינות של נמל אחד או מספר נמלים עשויה להיות מוסכמת כחלק מהסדר השאל-חכירה כהחזר חלקי עבור התמיכה הכספית שסופקה עד כה על ידי ארה"ב והמערב. שלילת השליטה הרוסית בקרים תסיים את הנוהג של רוסיה לעכב או לאסור את הספנות הימית בזמן שהיא בוחרת לערוך תרגילים ימיים או להתערב באספקת חלוקת מזון נחוצה מאוד ברחבי העולם.

מעניין לציין, כי כלי התקשורת הממלכתיים של רוסיה רמזו כי נאט"ו תכנן לפלוש לחצי האי קרים, ולכן רוסיה מוצדקת עוד יותר בכיבוש ובסיפוח שלו. הטיעון היה מגוחך, שכן לא הייתה סיבה שנאט"ו ייקח על עצמו מיזם כזה. אוקראינה רחוקה מלהיות מועמדת לחברות, ובמשך שני עשורים, לנאט"ו כבר הייתה נוכחות במדינות הבלטיות הסמוכות לרוסיה, ולמעשה קרובה הרבה יותר למוסקבה. עם זאת, כעת, לאחר שההונאה הרוסית נחשפה וכוונותיה הבלתי חוקיות הודגמו בפלישתה לאוקראינה, טיעון בעד תרחיש כזה עשוי להיראות מתאים. אם אוקראינה תמשיך בבקשתה להצטרף לנאט"ו, קרים יספק מיקום אידיאלי מבחינה אסטרטגית להקמת מבצר צבאי שיסייע להבטיח ערבות ארוכת טווח מפני תוקפנות רוסית, תוך מתן ביטחון נוסף לאגפה המזרחי, כולל טורקיה.

במובנים מסוימים, דיפלומטיה בינלאומית סיפקה את היכולת להביא לפתרון סכסוכים בהם התוצאות לא הוכרעו על ידי מעורבות צבאית. עם זאת, במספר מצבים, היא הצליחה רק ליצור רגיעה בוויכוח, מספיק זמן כדי שהתוקפן יוכל להתחמש מחדש ולחזור לסדר היום שנקבע במקור. ישנן שתי סוגיות העומדות בפני פוטין ורוסיה. הראשונה מתמקדת בדרישתו של פוטין שאוקראינה תישעבד בשלמותה, שכן הוא מאמין שהיא פשוט אינה ראויה להתקיים בנפרד מרוסיה. הוא הדגים זאת על ידי חטיפת מספר רב של ילדים אוקראינים, על ידי הרס חסר הבחנה של תשתיות אזרחיות, עקירה והריגת עמה ודה-הומניזציה שלהם. השנייה נוגעת לצורך של פוטין להגשים את האשליה ארוכת השנים שלו להחזיר את רוסיה למעמד של אומה חשובה בזירה העולמית למרות כישלונו לספק לה את הבסיס שיבטיח את קיימותה. הוא נותר עם מלחמה שהוא לא יכול לנצח בה, אבל מלחמה שהוא חייב להמשיך בה.

אם רוצים להגיע למסקנה צודקת, ולא למסקנה של קונצנזוס שבה "כולם מסכימים לומר באופן קולקטיבי את מה שאף אחד לא מאמין בו באופן אישי", אזי יש לגרום לתוקפן להשלים עם המציאות של מה שעשה ולקבל את התוצאה היחידה שניתנת לו, והיא לא לתת לו דבר. מי ייתן וזו תהיה הבנה עבור כל הישויות המזיקות האחרות שבוחרות להתנהג בצורה פלילית דומה.

זכויות יוצרים @Kost Elisevich, MD, PhD 2025. כל הזכויות שמורות. כל שכפול בלתי חוקי של תוכן זה יגרור נקיטת צעדים משפטיים מיידיים.