מכתב לקמאלה האריס

אין כאן תחום אפור. כוונותיו והתנהגותו של ולדימיר פוטין מזהות פושע בדרגה שניתנת למבצעי המלחמה והסבל הקשים ביותר שהאנושות הצליחה להוציא שוב. כעת, בשנה השלישית של מלחמה באוקראינה, פוטין העביר את אומתו המבולבלת למערכה צבאית הרסנית שהביאה אותה בבושה עולמית. בושה זו טמונה לא רק בזוועות שביצעה רוסיה, אשר ממשיכות להיות מתועדות, אלא גם בגילוי שהיא חסרה למעשה את היכולת לבצע מלחמה ביעילות. בנוסף למבוכה זו, פוטין נקט באיום בהתערבות גרעינית כדי להציל את עצמו מאויב לא גרעיני קטן בהרבה, אשר התחכם על כוחותיו ביבשה ובים. כל זה מגיע אל מול אסון פנימי מתקרב, המונע על ידי כלכלת מלחמה שאינה ניתנת לקיימא.

לאחר שהוכרה שאוקראינה, בהנהגתה, תעמוד על שלה, ארצות הברית (US), שותפותיה הגלובליות ומדינות חופשיות בעלות דעות דומות בקהילה העולמית נכנסו לסייע. התמיכה סיפקה לאוקראינה את היכולת לעמוד בפני המתקפה הבלתי מוצדקת של רוסיה על ריבונותה ולנהל את הגנתה בעצמה ללא התחייבות כוחות של מדינות אחרות נגד אויב המאיים על הסדר הבינלאומי הנוכחי. ממשל ביידן, בפרט, הוביל את המאמץ, למרות הסחבת של סיעה של חברי קונגרס רפובליקנים שהתחייבו לעמדה בדלנית גרועה, אשר מגנה על משטרו של פוטין או איכשהו אינה מצליחה להבין את ערכו של סדר בינלאומי יציב בהובלת ארה"ב המבוסס על כללים.

הבעיה עם המלחמה הזו הייתה חוסר היכולת להביא אותה לסיומה. רבים ראו באופן לא מציאותי בדיפלומטיה פתרון מיידי יותר בתקווה שניתן יהיה להשיג פריצת דרך כלשהי לאחר שיובינו שהמלחמה פשוט עולה יותר מדי. אין ראיות המצביעות על כך שניתן לשכנע את פוטין לפרוש מבלי שאוקראינה תוותר על חלק גדול משטחה, צעד שיאיים על קיומה כאומה. תוצאה כזו גם תותיר את עניין הפלישה הרוסית העתידית למציאות בעולם שבו ערבויות ניתנות בקלות אך לעיתים רחוקות מקוימות. יתר על כן, רווח כזה עבור פוטין יעלה את מעמדו בקרב אותם סמכותנים ברחבי העולם שסיפקו לו תמיכה כזו או אחרת, שרבים מהם מחזיקים בשאיפות אופורטוניסטיות משלהם.

חוסר היכולת לסיים ביעילות את מלחמתה של רוסיה ולשים קץ לסבל שסבלה נובע מחוסר קבלת החלטות טקטיות של המערב באספקת החימוש הדרוש כדי לפעול נגד האויב בזמן המתאים. התמיכה ההדרגתית שסיפק ממשל ביידן ובעלות ברית אירופאיות הובילה לתוצאה תת-אופטימלית שהושגה במתקפת הנגד של אוקראינה בשנת 2023. כדי להחמיר את המצב, עיכוב המימון בקונגרס האמריקאי בשנת 2024 פגע בפעולות ההגנה של אוקראינה כאשר הרוסים תקפו את שטחה הצפון-מזרחי. למרות כישלונות אלה, הקריאות החוזרות ונשנות של מנהיגים צבאיים בכירים לפעול בצורה החלטית יותר והחששות הגוברים מהתקפות חסרות ההבחנה של רוסיה על מטרות ותשתיות אזרחיות, ביישנות זו של המערב נמשכה. גישה זו שללה מאוקראינה שוויון הדדי בניהול מלחמה, מה שרק הזינה את התוקפנות הנוספת של פוטין ואת איומי התגמול. בעוד שרוסיה ממשיכה להשתמש בנשק צפון קוריאני ואיראני על מיקומים אזרחיים אוקראינים, אוקראינה אסורה להשתמש בנשק אמריקאי ואירופי על תשתית צבאית רוסית.

העובדה שהמערב ממשיך לספק לרוסיה יתרון לניהול מלחמה זו היא בגדר תעלומה. מלבד תחושת פחד פגומה מהתמודדות עם רטוריקה רוסית לוחמנית, האם יש באמת רצון להמתין למלחמה ממושכת עם יריב שהישרדותו תלויה בתוצאה שהמערב עצמו אינו יכול לאפשר? בין אם פוטין יישאר בשלטון או ייאלץ לפנות את כסאו, האם יש רצון לראות את משטרו ממשיך להתקדם? והאם סדר בינלאומי חדש הנשלט על ידי מדינות סמכותניות בעלות אינטרסים אנוכיים נראה כסיכוי מושך לעולם המתמודד עם איום אקלימי משמעותי והרס סביבתי, מגפות עתידיות גדולות וקטלניות, לחצי הגירה בינלאומיים ואי שוויון עושר גובר?

תבוסתה של רוסיה שמה קץ לדאגה המיידית של אוקראינה, אך היא גם מביאה הזדמנות לראות את חורבן משטר כושל והזדמנות נוספת לעצב מחדש את מנהיגותה של רוסיה על ידי רוסים בעלי כוונות טובות הרואים את אומתם משיבה לעצמה סטנדרט מוסרי המצדיק את מקומה בקהילה הגלובלית. במובן רחב יותר, תוצאה כזו מספקת אזהרה למשטרים מדכאים אחרים שעשויים לשקול התנהגות בלתי חוקית דומה.

זכויות יוצרים @Kost Elisevich, MD, PhD 2024. כל הזכויות שמורות. כל שכפול בלתי חוקי של תוכן זה יגרור נקיטת צעדים משפטיים מיידיים.