אבעבועות רוח רוסיות עולמיות

זדונו של ולדימיר פוטין מתפשט הרבה מעבר לגבולות אוקראינה. שכנותיה הקרובות של רוסיה באיחוד האירופי (EU) יכולות להעיד על האמצעים השונים שבהם הן מאוימות - הגירה המונית מהונדסת שמנסה לערער את הסדר החברתי, מתקפות סייבר על מוסדות פיננסיים וממשלתיים, קמפיינים של דיסאינפורמציה המתמקדים בתלונות חברתיות, חבלה, התנקשויות ואמצעים אחרים שיפורטו כאן. קרבה טריטוריאלית, לעומת זאת, אינה תנאי מוקדם לפלישה רוסית. גישות דומות יושמו על מדינות אחרות ברחבי העולם ובמיוחד במערב, אותו פוטין רואה כאויבו הארכיטיפי באופן האופייני לחינוכו הסובייטי.

תחת הנהגתו של פוטין, רוסיה צברה מוניטין של תמיכה ב"יוצא דופן", ובעקבות כך, תחושת זכאות לפיה הצדקה לפלישה בלתי חוקית למדינה שכנה כמו אוקראינה יכולה להתבסס על המצאות דמיוניות מעונה. בין אלה נמצא רעיון אבסורדי של משטר פשיסטי באוקראינה המאיים על הישרדותה של רוסיה כאשר היא צריכה להאשים את עצמה בכך ; רעיון נוסף הוא פנטזיה הנובעת מהיסטוריוגרפיה רוסית מהמאה ה-19 הטוענת שמקורה של אוקראינה הוא גרסה מוקדמת של רוסיה. לבסוף, קיים האיום הנתפס של ארגון האמנה הצפון אטלנטית (נאט"ו) המנסה לערער את ביטחונה של רוסיה, כשלמעשה, רוסיה, עם שאיפותיה האימפריאליסטיות ההיסטוריות, היא זו שמציגה את האיום כפי שיכולות להעיד מדינות ברית ורשה לשעבר במזרח אירופה. יתר על כן, המדינות הבלטיות, ולאחרונה גם פינלנד ושוודיה, הבינו את אותם סיכונים של שיתוף גבול או קרבה מסוימת, לכל הפחות, לשד.

נשיא רוסיה ולדימיר פוטין בביקור בן יומיים באוזבקיסטן במאי 2024, בעיצומו של מאבק עם סין וטורקיה על השפעה במדינה המאוכלסת ביותר במרכז אסיה. צילום: מדינה נורמנובה

האכזריות שבה נוהלה מלחמתו של פוטין באוקראינה מתועדת היטב , ולעת עתה, היא הגרעין שלפיו ניתן לשפוט בתחילה את מפעלו הפלילי. עם זאת, היקף מאמציו הגלובלי דורש בחינה מחדש כדי להבין מדוע יש לערער עליו ולהביס אותו על ידי הקהילה העולמית כולה. יש הרבה על כף המאזניים למען הסדר הבינלאומי שהוקם זמן קצר לאחר סיום מלחמת העולם הגדולה האחרונה, לפני כמעט 80 שנה.

מלחמת האזרחים בסוריה והתוקפנות הרוסית

אי שקט בסוריה פרץ בשנת 2011 עם מחאה עממית ארצית נגד משטרו המדכא של בשאר אל-אסד, בדומה לתגובות קודמות לשלטון האוטוריטרי במצרים ובתוניסיה במהלך האביב הערבי. מלחמת אזרחים פרצה בעקבות תגובה חמושה בכבדות לאי השקט מצד המשטר, שנתמך על ידי רוסיה וסין. שתיהן הטילו וטו על החלטות נוספות של מועצת הביטחון של האו"ם (או"ם) שגינו את פעולותיו של אסד. איראן שלחה נשק לאסד וחיזבאללה, שלוחה בלבנון, שלח לוחמים. בשנת 2013, נפרסו נשק כימי נגד המורדים והרגו ללא הבחנה אזרחים חפים מפשע בקרבתם. רוסיה כבר הייתה מעורבת בשלב מוקדם של המלחמה בתמיכה בכוחות הממשלה על ידי אספקת נשק וציוד משמעותיים.

מפה המציגה את סוריה כשער חופי למזרח התיכון וכעת נכס צבאי אסטרטגי עבור רוסיה עם בסיס ימי ים תיכוני, שדה תעופה ומתקנים צבאיים יבשתיים אחרים. קרדיט למפה: מתיו ניקולס1

בספטמבר 2015, רוסיה נכנסה פיזית למלחמה לבקשת אסד כדי לסייע להביס את האופוזיציה הסורית ואת המדינה האסלאמית בעיראק ובלבנט (דאעש). החל קמפיין נרחב של תקיפות אוויריות על מעוזי האופוזיציה. המטרה הגיאופוליטית של פוטין הייתה כפולה, הראשונה - להפחית את השפעתה של ארה"ב במזרח התיכון, והשנייה - להשיג דריסת רגל אסטרטגית לאורך חוף הים התיכון, ולהרחיב את טווח הגעה של רוסיה לצפון אפריקה ולאזור הים האדום. כוחות מיוחדים רוסיים וקבוצת שכירי החרב של פוטין, קבוצת וגנר, שחררו את סוג הברוטליות שלהם, תוך התמקדות במומחיותם בתחום האדמה החרוכה באוכלוסייה האזרחית לא פחות מאשר במטרות צבאיות. מעניין לציין, שמתוך המטרות האחרונות, 80% מהתקיפות האוויריות של רוסיה בשנת 2016 כוונו נגד מיליציות האופוזיציה הסוריות שעסקו בלחימה בדאעש, וחשפו את החברה הסורית לאיומים הקיצוניים של ארגון טרור. עם זאת, דאעש איבד בסופו של דבר שליטה על כל שטחיו במזרח התיכון עד 2019, הודות למאמצי הכוחות האמריקאים, הכורדים והעיראקים, למרות התערבותה של רוסיה.

עד מרץ 2016, תקיפות אוויריות רוסיות לבדן הרגו למעלה מ -2,000 אזרחים, על פי הרשת הסורית לזכויות אדם, קבוצת מעקב עצמאית שבסיסה בממלכה המאוחדת. הדבר הושג באמצעות שימוש חסר הבחנה בפצצות מצרר, חומרי תבערה המכילים אבקת אלומיניום ותחמוצת ברזל שגרמו לכוויות חודרות קשות, ונשק תרמוברי שפוצץ חומר נפץ אירוסולי שחנק ושרף את קורבנותיו. עד ה-30 באפריל 2018, לאחר 31 חודשי הפצצה רוסית, אותה קבוצת מעקב דיווחה על 7,700 קורבנות אזרחיים, ביניהם 1,851 ילדים מתחת לגיל 18. אמנסטי אינטרנשיונל תייגה שיטות מלחמה אלו כהפרות של המשפט ההומניטארי הבינלאומי, עניין מוכר יותר ממה שצבא רוסיה.

חלב, עיר בפנים הארץ בת יותר מ-3 מיליון תושבים (2010) בצפון סוריה, נותרה בהריסות לאחר לחימה ממושכת שכללה תקיפות אוויריות עזות של רוסיה וסוריה ותקיפות קרקעיות. צילום: AAndrea Backhaus

בסופו של דבר, ההתערבות כנראה הבטיחה את אחיזתו של אסד בשלטון, והותירה את סוריה במצב של קיפאון עם כוחות המורדים. עד אמצע 2023, רוסיה הקימה 105 אתרים צבאיים בסוריה, כאשר נוכחותה נתנה הבטחה מסוימת לקביעות מצד משטר אסד כדי לשמור על יציבות במדינה. שני הבסיסים הצבאיים העיקריים של רוסיה כוללים את בסיס האוויר חמיימים בלטקיה, עיר נמל חוף בצפון סוריה, ובסיס ימי בטרטוס, 85 ק"מ דרומה משם, שם שוכן חלק מהצי הצפוני של רוסיה, המורכב כיום משלוש ספינות נחיתה. שיתוף פעולה הדוק בין איראן, לה נוכחות צבאית משלה בסוריה, לרוסיה קיים במדינה מאז 2015.

רוסיה מתחמשת ההגירה הסורית

המהומה של מהגרים, בעיקר סורים, שהופנו לעבר אירופה נבעה מהאלימות הקיצונית של קמפיין ההפצצות של רוסיה לתמיכה בכוחותיו של אסד. בתחילת 2016, כמעט 129,500 הגיעו דרך הים ועוד 1,545 דרך היבשה, כאשר רובם הגדול עשה את דרכו דרך יוון. רתימת זרם אנושי כה עצום יוצרת לא רק משברים גבוליים ומשברים הומניטריים, אלא גם מולידה כאוס ואי-סדר חברתי באותן מדינות שנותרו להתמודד עם הזרם. כוחות זרים ותומכים מניעים תנועות פוליטיות ורגשות פופוליסטיים , אשר בהקשר של דמוקרטיה אירופאית עלולים ליצור פילוגים חמורים, אשר שוב יפעלו לטובת רוסיה.

כל זה עזר לשרת את המטרה לא רק של גרימת חוסר יציבות פוליטית וחברתית באירופה, אלא גם הסיח את דעתו של המערב מהסכסוך שנוצר עם הפלישה הפרה-צבאית המכוונת של רוסיה לחצי האי קרים ומזרח אוקראינה בשנת 2014, ולאחר מכן הסיפוח של חצי האי קרים. שמונה שנות סכסוך נמשכו בדונבאס, האזורים המזרחיים של אוקראינה, כאשר פעולות פרה-צבאיות רוסיות תמכו בגורמים חתרניים מקומיים שהתעמתו עם כוחות אוקראינים לפני הפלישה הישירה של רוסיה בפברואר 2022. 

באופן אירוני, למרות הבעיות שגרמה רוסיה בסוריה, רוסיה חסמה את כניסתם של פליטים סורים או חשפה אותם לעוינות נוספת כאשר הגישו את בקשת המקלט. דמיטרי פסקוב, דוברו של פוטין, שלכאורה לא היה מודע למעורבותה של רוסיה בסבל זה, הציע כי יש לחייב את המדינות האחראיות לגרימת משבר הפליטים לשאת בעלות. היעדר מקלט לסורים ברוסיה גרם ל-5,500 מהם להמשיך צפונה ולעבור דרך מעבר הגבול בוריסוגלבסקי-סטורסקוג, בסביבות קו רוחב 70° צפון, לנורבגיה לפני שכניסה זו נסגרה. מצבם של הסורים החמיר, וחלקם נקנסו על כך שהציגו את עצמם כפליטים חסרי תיעוד במשרד הפנים. כאשר יתפסו על ידי המשטרה, הם נשלחו למרכזי מעצר להגירה כדי להתמודד עם גירוש, והחזרתם לאזור הסכסוך.

קנוניה רוסית-בלארוסית בגבול האיחוד האירופי

בהרחבה לנושא הלוחמה ההיברידית הלא צבאית, השותפות עם בלארוס והדיקטטור שלה, אלכסנדר לוקשנקו, סיפקה לפוטין הזדמנות נוספת ליצור הרס גבולי בנקודת כניסה נוספת, הפעם מאיימת על פולין וליטא. בשנת 2021, חודשים ספורים לפני פלישת רוסיה לאוקראינה, הקלו הרשויות הבלארוסיות את דרישות הוויזה ועודדו אלפי מהגרים ממדינות מוכות סכסוך במזרח התיכון כמו עיראק, סוריה, תימן ואפגניסטן להגיע לבלארוס. הנסיעה הוקלה על ידי חברת התעופה הממשלתית הבלארוסית והמהגרים שוכנו במלונות ממשלתיים. בלארוס, לעומת זאת, לא סיפקה סיוע הומניטרי בדרך אחרת, אלא הייתה להוטה להסיע אותם לגבולה בן 250 המיילים עם פולין והמדינות השכנות ליטא ולטביה. כמה מהגרים הופיעו עם ויזות רוסיות, מה שמרמז כי הם קיבלו סיוע דרך רוסיה באמצעים אחרים. מאפיין אחרון זה הפך בולט הרבה יותר באביב 2024.

מפה המציגה את בלארוס, נכס מעבר ישיר עבור שותפתה המזרחית הדומיננטית, רוסיה, לתוך האיחוד האירופי, כאשר גובלת לצד פולין, ליטא ולטביה. קרדיט למפה: מישל אורסי

באותה תקופה, פעולה זו לכאורה הייתה בתגובה לסנקציות של האיחוד האירופי שהוטלו לאחר דיכוי אכזרי של יריבים פוליטיים ומפגינים שערערו על בחירתו מחדש בשנת 2020 לאחר 27 שנות שלטון על ידי לוקשנקו. מערכת הבחירות הושחתה על ידי המשטר, מה שאפשר ללוקשנקו לשמור על מה שהיה למעשה דיקטטורה. נראה כי סערת הגבול תוכננה אסטרטגית כדי להתאים לצרכים של רוסיה באותה תקופה, שכן דחיפה גדולה נוספת של מהגרים לאיחוד האירופי תלבה עוד יותר את האי שקט החברתי והפוליטי, ותעודד קיצונים ימניים באיחוד האירופי להגיב. עד סתיו 2021, בעוד כל זה נמשך, התברר יותר מכל שרוסיה צוברת כוחות לאורך הגבול האוקראיני עם סבירות גוברת לפלישה.

בינתיים, לא רק שהמהגרים בבלארוס הצטברו במספרים גדולים לאורך גבול האיחוד האירופי, אלא שהם הפכו תוקפניים יותר ויותר עם התפרצויות אלימות. המצב החמיר עם השתתפותם של אנשי משמר הגבול הבלארוסיים שתמכו במעבר בלתי חוקי דרך הגבול על ידי הפניית מהגרים לאזורים פגיעים ועל ידי ניסיון לעוור את שומרי הגבול היריבים באורות לייזר. כאילו כדי להדגיש את הקנוניה של שני המשטרים במשבר זה ,רוסיה ובלארוס קיימו תרגילים צבאיים ליד גבול פולין-בלארוס, בעוד אלפי מהגרים נתקעו בתנאים קפואים ולא סניטריים יותר ויותר של סוף הסתיו. עד אז, כ-15,000 חיילים פולנים נפרסו בגבול בתגובה לעימות שנוצר כאשר האיחוד האירופי ניסה לדכא את המשבר המזויף. הוקמו מחסומים נרחבים ונוצר אזור איסור ברוחב 200 מטרים כדי לבלום את זרם המהגרים, אך הבעיה נמשכת עד היום כאשר מעורבותה מוגדרת בצורה ברורה יותר.

מלחמת רוסיה-גאורגיה 2008

לפני שפלש לאוקראינה, תקף פוטין את גאורגיה באוגוסט 2008. אי שקט שרר באזורים הצפוניים של גאורגיה, אבחזיה ודרום אוסטיה, מאז הכרזת עצמאותה מברית המועצות בשנת 1991. תנועה בדלנית הנתמכת על ידי רוסיה בשני אזורים אלה הייתה המצע ההכרחי עבור פוטין כדי לעסוק בענייני גאורגיה כאשר פרצו לחימה בדרום אוסטיה. מאז 2001, פוטין ביקש לערער את הקשר של האזור עם גאורגיה. מה שהניע עוד יותר את שאיפותיו של פוטין בגאורגיה היה עמדתה הפרו-מערבית הגוברת של האחרונה והאינטרס שלה להצטרף לנאט"ו, שהתחייבה לפרויקט בפסגת בוקרשט בשנת 2008. כוונות התבהרו יותר בנוגע לעתידן של אבחזיה ודרום אוסטיה כאשר שגריר רוסיה בנאט"ו נתן אזהרה כי רוסיה תבקש את עצמאותה בנסיבות כאלה. כאשר כוחות גאורגיים נכנסו לדכא את האלימות בדרום אוסטיה, הם נתקלו בכוחות רוסים שנכנסו באופן בלתי חוקי לאזור. האשמות שווא על רצח עם נגד אזרחים רוסים באזור סיפקו לפוטין את התירוץ לפתוח במלחמה בקנה מידה כולל על גאורגיה עצמה, והצדיקו את התקיפה בסגנון הומניטרי של "אכיפת שלום".

מפה של גאורגיה בחוף המזרחי של הים השחור ורוסיה בצפון, המציגה את אזוריה הצפוניים "האוטונומיים" של אבחזיה עם קו החוף הנרחב שלה ואת דרום אוסטיה ללא מוצא לים, שניהם מוכרים בינלאומית כחלק מגאורגיה הריבונית. קרדיט למפה: פיטר הרמס פוריאן

הפצצות אוויריות רוסיות התרחשו בתוך ומחוץ לדרום אוסטיה, ולאחר מכן הטילה מצור ימי על קו החוף של גאורגיה בים השחור. לאחר מכן, רוסיה הכירה בעצמאותן של אבחזיה ודרום אוסטיה, לאחר שהסכם הפסקת אש הושג על ידי נשיא צרפת סרקוזי. ההכרה הוכרזה רק כדי לאשר את מעמדן האוטונומי, שכבר נקבע בתחילת שנות ה-90, אך עדיין כחלק מגאורגיה. המלחמה גרמה בתחילה לעקור 192,000 איש, ושש שנים לאחר מכן, למעלה מ-20,000 גאורגים, רובם ממוצא אתני, עדיין לא השיבו לעצמם את בתיהם. בשנת 2021, בית הדין האירופי לזכויות אדם הכריז על רוסיה כאחראית להפרות במהלך פעילותה הצבאית, ובשנת 2022, בית הדין הפלילי הבינלאומי הגיש כתב אישום נגד אזרחים רוסים מסוימים בגין פשעי מלחמה נגד גאורגים ממוצא אתני.

מחאה גאורגית בבירה טביליסי באפריל 2024, בהדגמת זעם ציבורי על עמדת הממשלה הפרו-רוסית ועל העברת חקיקה הנחשבת אנטי-דמוקרטית, בניסיון לחנוק את התקשורת העצמאית. צילום: ג'ורג' חלשווילי

רוסיה השתלטה דה פקטו על אבחזיה ודרום אוסטיה, למרות שהאזורים עדיין מוכרים בינלאומית כחלק מגאורגיה. יתר על כן, היא הציבה מספר ניכר של אנשי צבא בכל אחד מהאזורים, שחלקם הוצבו לאחרונה מחדש ללחימה באוקראינה. חמישה בסיסים צבאיים קבועים הוקמו בדרום אוסטיה בלבד. מלבד כיבוש שטחים, רוסיה עומדת להמשיך ולהשתמש בקו החוף של אבחזיה בים השחור, שאורכו 213 מייל, שם היא מבקשת להקים בסיס ימי בנמל אוצ'מצ'ירה, למרות התנגדויות הפרלמנט. הנמל משמש כיום כבית למספר סירות סיור של שירות הביטחון הפדרלי הרוסי (FSB). ההיסטוריה המודרנית של רוסיה לתבוע שטחים בנסיבות מפוקפקות תואמת את המדיניות הכללית שלה של רכישת שטחים באמצעות כיבוש צבאי, כפי שהיה בקלינינגרד לאחר מלחמת העולם השנייה.  

מתקפות סייבר רוסיות על מדינות זרות 

פשעי סייבר הפכו לתופעה, שרובה מכוון לתועלת כלכלית. עם זאת, פעילים רוסים תחת משטרו של פוטין החלו בתהליך של ריגול סייבר כאמצעי ללוחמה היברידית כדי לספק לרוסיה יתרון אסטרטגי על ידי פגיעה באינטרסים חיוניים בתוך אותן מדינות שנראו לה כמתואמות נגדה. בכנס ולדאי, דן פוטין במדיניות חוץ תחת הכותרת "רוסיה והעולם המשתנה", בו הזכיר את השימוש ב"כוח רך" בצורת מטריצה ​​של כלים ושיטות לצורך השגת יעדי מדיניות חוץ ללא שימוש בנשק. הוא הציע ששיטות אלו משמשות כדי לעורר עמדות קיצוניות ולאומניות, לתמרן את הציבור ולהתערב במדיניות הפנים של מדינות ריבוניות, אך לא הזכיר שרוסיה כבר עוסקת בפעילות דומה. בערך באותו הזמן, ולרי גרסימוב, ראש המטה הכללי של הכוחות המזוינים הרוסיים בפיקודו של פוטין, ומחברו לכאורה של מה שכונה "דוקטרינת גרסימוב", העלה את הרעיון של שיטת לוחמה חדשה הדורשת שילוב של יכולות לא צבאיות כדי לספק יתרון אסטרטגי על ידי פגיעה ברצון הביטחוני והפוליטי של היריב.

בשנת 2007, אסטוניה, לשעבר מדינה גרורה של ברית המועצות, תכננה להעביר אנדרטה רוסית למלחמת העולם השנייה מבירתה טאלין, מה שגרם לפוטין הזועם להגיב על ידי השבתת האינטרנט במדינה באמצעות מתקפת סייבר מסוג מניעת שירות (DDOS) שנמשכה במשך שלושה שבועות. ארגונים מהמגזר הציבורי והפרטי נפגעו מהתקפה על אתרי אינטרנט ממשלתיים ומסחריים על ידי עומס יתר על השרתים שלהם בתעבורת זבל שהפכה אותם לבלתי נגישים. זו הייתה האירוע הידוע הראשון שבו מדינה אחת איימה על ביטחונה ועצמאותה של מדינה אחרת באמצעות מתקפה כזו. במבט לאחור, רוסיה הוכיחה בעצמה את יעילותה של פלישה מסוג זה כאמצעי נוסף ללוחמה היברידית , אשר ייושם בקרוב במקומות אחרים.

גם גאורגיה וגם אוקראינה היו מטרה של רוסיה גם בשנת 2007, עם הכללת "חדשות כזב" במטרה לערער עקרונות דמוקרטיים ולקטב אלמנטים בחברה שקל לתמרן. בשנת 2008, כאשר ליטא אסרה על השימוש בסמלים סובייטיים מיושנים, האקרים רוסים השחיתו אתרים בסמלים הסמליים של ברית המועצות הקודמת. פעולת DDOS צבאית וקיברנטית מתואמת של רוסיה נערכה לראשונה במהלך מלחמת רוסיה-גאורגיה בשנת 2008, תוך שיבוש התקשורת הפנימית של גאורגיה. בשנת 2009, רוסיה פתחה במתקפות סייבר על שתי מדינות הקשורות אליה בחבר העמים, קירגיזסטן וקזחסטן. במקרה הראשון, זה היה קשור לאילוץ נשיא קירגיזסטן בקייב לפנות בסיס צבאי אמריקאי. בשני, זה התייחס לתלונה עם כלי תקשורת שפרסם הצהרה ביקורתית כלפי רוסיה מצד נשיא קזחסטן נזרבייב.

תמונה מייצגת של מכונת לוחמת הסייבר ההיברידית של רוסיה, הפועלת תחת ה-GRU, שירות המודיעין הצבאי הרוסי. קרדיט צילום: Vvchal

מתקפה צבאית מתואמת שנייה ו-DDOS, גדולה פי 32 מזו שבוצעה על גאורגיה בשנת 2008, פגעה בתקשורת האינטרנט באוקראינה כאשר צבא רוסי השתלט על חצי האי קרים במרץ 2014. במאי של אותה שנה, זמן קצר לפני הבחירות לנשיאות באוקראינה, רוסיה פרצה לוועדת הבחירות שלה , למרות שהאוקראינים מיהרו לפתור את הבעיה ובהמשך מעצרם של ההאקרים.

רשת המחשבים של הבונדסטאג הגרמני נפרצה על ידי האקרים רוסים בניסיון לגשת לרשתות המנהליות של פוליטיקאים גרמנים ונאט"ו. דאגה נוספת הועלתה בשנת 2016 כאשר ניתנו ראיות לכך שהבחירות לפרלמנט בגרמניה בשנה הקרובה יחוו התערבות סייבר רוסית בניסיון להחליש את הקנצלרית המכהנת אנגלה מרקל. פעילותה של רוסיה בחו"ל נמשכה, כאשר האקרים שלה הצליחו לחדור לרשת המחשבים של המפלגה הדמוקרטית בארה"ב ולמיילים של פקידיה, אשר הופצו לאחר מכן ברחבי העולם באמצעות ויקיליקס. הפריצה נועדה בבירור לערער את מועמדותה של הילרי קלינטון לנשיאות. משרד החוץ של פינלנד קיבל הודעה בשנת 2016 כי היא נפרצה על ידי האקרים רוסים בשנת 2013, וכי באותה עת היא הייתה חלק מקמפיין רחב יותר שכלל למעלה מ-50 מדינות.

מתקפות סייבר רוסיות אחרונות גרמו להרס בבתי חולים בבריטניה, בחברות ביטחון, בחברות תעופה וחלל ובדמויות פוליטיות בגרמניה ובצ'כיה, ובגופי תשתית קריטיים בשוודיה, ליטא, פולין וסלובקיה. חלק ניכר מהפעילות נקשר לקבוצה ("Fancy Bear") המקושרת למטה הכללי של הכוחות המזוינים של הפדרציה הרוסית (GRU) בקרמלין, או פשוט למינהל המודיעין הראשי של הצבא הרוסי. המתקפות ממשיכות לצבור תאוצה ברחבי העולם, ובמיוחד במערב, עם ערנות מוגברת וצעדי נגד הננקטים בהתאם.

פלישת שכירי חרב רוסים לאפריקה

במשך זמן רב, רוסיה התערבה בענייני מדינות אפריקאיות כראשונה מבין מספר מדינות המחפשות השפעה, אם כי שיטותיה ומניעיה האגרסיביים הוכיחו את עצמם כאנוכיים הרבה יותר. מטרתה הייתה לחלץ עושר ולערער דמוקרטיות בתמיכה במשטרים סמכותניים, איתם ניתן להשיג הסכמות ביתר קלות באמצעות יחסים עסקיים ישירים, במקום להמשיך דרך עמימות של דיונים פרלמנטריים. מלבד מעורבות צבאית גלויה בפריסת שכירי חרב של קבוצת וגנר המזוהים עם הקרמלין לתמיכה בהפיכות, רוסיה הציגה קמפיינים של דיסאינפורמציה, התערבה בבחירות לאומיות, סחרה בנשק תמורת גישה למשאבים ועקפה את שירותי הביטחון הלאומיים.

סמל הכוח הפרימילי הרוסי, קבוצת וגנר, המשולב רשמית בצבא הרוסי לאחר רצח פוטין במנהיגו, יבגני פריגוז'ין, באוגוסט 2023. קרדיט גרפי: Fly Of Swallow Studio

רוסיה הייתה הסוכנת העיקרית של דיסאינפורמציה באפריקה, כשהיא מממנת 80 קמפיינים ב-22 מדינות ומייצגת כמעט 40% מכלל הקמפיינים הללו. שילובה עם סין, איחוד האמירויות הערביות, ערב הסעודית וקטאר מהווה כמעט 60% מקמפייני הדיסאינפורמציה ביבשת. קמפיינים בינלאומיים, 16 מהם שייכים לרוסיה, צצו והפיצו רגשות אנטי-מערביים, כאשר שני גורמים בולטים בתחום הדיסאינפורמציה המקושרים לרוסיה צברו יחד יותר מ-28 מיליון עוקבים ברשתות החברתיות. קבוצת וגנר השתמשה בדיסאינפורמציה כדי לכוון ספציפית למאלי, בורקינה פאסו וניז'ר ​​במערב אפריקה. כדי לשמור על השלטון, חונטות צבאיות במאלי ובורקינה פאסו הפכו תלויות בתמיכה רוסית. מאז תפיסת השלטון בשנת 2020, החונטה במאלי הפרה שוב ושוב את התחייבותה בנוגע ללוח זמנים מעבר, תוך שהיא מאפשרת למצבה הביטחוני והכלכלי של המדינה להידרדר באופן מדאיג. קואליציית בדלנים בטאורג השיגה לאחרונה תבוסה משמעותית לכוחות מאלי ולבעלי בריתה וגנר ליד הגבול האלג'יראי, דבר המראה שרוסיה הצליחה רק ליצור חוסר יציבות גדול יותר באמצעות פעולותיה וסבלה מההשלכות. מצב דומה התרחש בניז'ר ​​לאחר ההפיכה הצבאית ביולי 2023, עם הידרדרות בביטחון המדינה, בכלכלתה וברווחתה החברתית. כל ההישגים שהושגו תחת ההנהגה הדמוקרטית הקודמת נמחקו למעשה, כאשר קבוצות אסלאמיסטיות יוצרות כעת אי שקט ומאלצות את החונטה לפרוס שכירי חרב רוסים בתמורה לזכויות כרייה באזורים המכילים זהב במדינה.

עם ההתנקשות ביבגני פריגוז'ין, מנהיג קבוצת וגנר, על ידי פוטין בשנת 2023 ושילוב הקבוצה בצבא הרוסי, לא ניתן עוד לטעון לכל הכחשה סבירה מצד משטרו של פוטין להפרות זכויות אדם שיטתיות מתמשכות (למשל, עינויים, ביזה, הוצאות להורג ללא הרף, אלימות מינית) שבוצעו על ידי הקבוצה. בסופו של דבר, גיוסם של הרוסים הללו רק החריף את האלימות והסבל שסבל העם. למרבה הצער, חלק מהמנהיגים האפריקאים ראו ברוסיה אמצעי לאימות אחיזתם בשלטון ורוסיה שמחה מאוד להיענות להם מבלי להשקיע הרבה בתהליך. דוגמה טובה נוספת לאחרון היא בתוקף מאז 2020 ברפובליקה המרכז-אפריקאית (CAR), שם קבוצת וגנר ביקשה לנצל את משאבי הזהב, היהלומים, האורניום והנפט שלה בתמורה לביטחון שהיא מציעה בתמיכה במשטרו של פאוסטין-ארשנג' טואדרה.

תוצאה נגזרת של אי השקט באפריקה, שהחריף על ידי שכירי החרב של וגנר, הייתה עקירה מסיבית של אנשים באזורי הסכסוך השונים, במיוחד בסאהל ובמרכז אפריקה. בסאראם הצפונית לבדה, עד סוף 2021, 722,000 נעקרו מבפנים. משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים העריך כי יותר מ-60% מהאוכלוסייה זקוקה לסיוע דחוף. רבים יצאו להגירה צפונה לתוניסיה ולוב כדי להימלט מהרעב והאלימות. רוסיה, מצידה, הקימה גם שני בסיסים צבאיים בלוב תחת שליטתם של שכירי החרב של וגנר, שילבה אנשי GRU וכוחות מיוחדים, והעבירה מערכות הגנה אוויריות כאילו כדי להבטיח את אחיזתה בקרבת דרום אירופה. אנשי וגנר עסקו עוד יותר בהקלת הגירה בלתי חוקית לאירופה על ידי משא ומתן עם מבריחים שחדרו לחוף. בדיוק כמו במקרה של הגירה מערבה מהמזרח התיכון דרך בלארוס, חלה תנועה משמעותית של מהגרים לעבר החוף הדרומי של אירופה, ובמיוחד איטליה דרך צפון אפריקה, למטרות המתאימות לצרכיה של רוסיה, שוב כדי לערער את היציבות במוסדות החברתיים והממשלתיים בתוך האיחוד האירופי.  

הצעדה של רוסיה לתוך ונצואלה

רצונה של רוסיה להשתרשות סמכותנות בוונצואלה התגשם עם עלייתו של המנהיג המרקסיסטי הוגו צ'אבס בשנת 1999, על מצע פופוליסטי שמשך אליו את מעמד הפועלים והעניים. פוטין עלה לשלטון זמן קצר לאחר מכן, בשנת 2000, וניסה למשוך את מדינות אמריקה הלטינית לתחום השפעתה של רוסיה, בדומה למנהיגיו לשעבר בברית המועצות שעשו עם קובה וניקרגואה. אך כעת הכוונה הייתה רחבה יותר, עם חזונו לגייס מדינות לסדר עולמי חדש שיאתגר את זה שהובילה ארה"ב. צ'אבס חלק רגשות אנטי-אמריקאיים חזקים ועד מהרה תמך ביחסים עם רוסיה, וחיזק אותם עם רכישת ציוד צבאי במחיר של יותר מ-4 מיליארד דולר. הסכמים נוספים בשנת 2008 נעשו בנוגע לשיתוף פעולה בתחום האנרגיה הגרעינית, מערכת הגנה בחלל ואספקת צוללות גרעיניות עד 2020.

צ'אבס נפטר בשנת 2013 וסגן הנשיא שלו, ניקולס מדורו, ירש אותו בבחירות מיוחדות לנשיאות. שחיתות השתרשה בוונצואלה העשירה במשאבים תחת צ'אבס והפכה לבעיה גדולה בהרבה תחת מדורו, שדמגוגיה שלו הביאה להידרדרות פוליטית וחברתית-כלכלית עם פער עושר הולך וגדל. זה התבטא בהיפר-אינפלציה , עוני קיצוני, מחסור במזון , אבטלה, מערכת בריאות כושלת , שיעורי פשיעה ותמותה גוברים והגירה משמעותית. האחרונה הפכה למקור קושי עיקרי עם הלחצים שנגרמו כתוצאה מכך על הגבול הדרומי של ארה"ב, במיוחד בתקופת ממשל ביידן .

מפה של ונצואלה המציגה את קרבתה לפנמה לכיוון הגבול הדרומי של ארה"ב והגבול עם גיאנה, שם מדורו בדה סכסוך קרקעות כדי להסיט את תשומת הלב מפעילותו ההונאה בבחירות לנשיאות האחרונות. קרדיט למפה: GR.Stocks

כאשר מדורו "נבחר מחדש" בשנת 2018 בנסיבות שנחשבו על ידי מדינות שכנות, האיחוד האירופי, קנדה וארצות הברית, כמעשי הונאה, רוסיה הכירה במשטר מדורו, ויחד עם סין הטילה וטו על החלטה של ​​מועצת הביטחון של האו"ם שדרשה בחירות חדשות לנשיאות. באותה שנה, בתמורה לסיוע הרוסי במונחים של הלוואות וחילוץ במהלך השנים הקודמות, רוסיה השיגה בעלות על חלקים גדולים מכמה שדות נפט ונצואליים ושליטה על התפוקה העתידית של שני שדות גז טבעי בקריביים. יתר על כן, היא השתלטה על 49.9% משליטה ב-CITGO, חברה אמריקאית בבעלות מלאה של ונצואלה, כולל שלושה בתי זיקוק בחוף המפרץ תמורת 1.5 מיליארד דולר. עד סוף 2018, רוסיה השקיעה מיליארד דולר בתעשיית כריית הזהב של ונצואלה, וחוזים נוספים סוכמו לאספקת 600,000 טון חיטה ולמודרניזציה ותחזוקה של חימושה בתוך ונצואלה.

על רקע המחלוקות בתוך ונצואלה, סמכותו המפוקפקת של מדורו לאחר הבחירות המזויפות ב-2018, והחששות מהשקעותיה של רוסיה, שכירי החרב של פוטין מסוג וגנר החלו להיכנס לוונצואלה בשנת 2018 לכאורה כדי להגן על מדורו. מלבד אימון יחידות קרביות ונצואליות ומיליציות פרו-משטר, כוחות וגנר עסקו בהגנה על בתי זיקוק לנפט יחד עם מספר גופים מסחריים רוסיים מקומיים. כריית תוריום, מתכת רדיואקטיבית שניתן להשתמש בה בתעשיית התעופה והחלל וכן בתגובות גרעיניות בין היתר, הפכה למוקד נוסף להגנה על ידי וגנר בפעילות כרייה רוסית מבוססת. כמו כן, הקבוצה הועמדה לדין בכריית זהב בלתי חוקית שבה הופרו זכויות אדם ונגרמו נזקים סביבתיים.

הדיקטטור הוונצואלי, ניקולס מדורו, בעצרת באפריל 2024 לציון 22 שנה להפיכה נגד קודמו, המנהיג המרקסיסטי הוגו צ'אבס. צילום: SStringerAL

הבחירות לנשיאות בוונצואלה ביולי 2024, שהושחתו בבירור על ידי התערבות ממשלתית, הביאו לשכירי חרב של וגנר בקרב כוחות הביטחון הוונצואליים במהלך המחאות שבאו לאחר מכן. הגעתן האחרונה והנוכחות הממושכת של ספינות מלחמה רוסיות בוונצואלה התרחשו במקביל לבחירות כאילו כדי לשלוח את המסר שגיבוי זמין במידת הצורך. יתר על כן, הסכסוך הטריטוריאלי האחרון של מדורו על אזור אסקיבו השכן בגיאנה הוביל לשדרוג מסלול ההמראה הצבאי הסמוך לוונצואלה, להרחבת מתקנים צבאיים ולבניית גשר כדי להקל על המעבר לשטח. נראה כי האירוע מהווה יותר הסחת דעת כדי להסיט את תשומת הלב מהבחירות. עם זאת, אם ארה"ב תיאלץ לפעול צבאית בכל הסלמה של הסכסוך, הנוכחות הרוסית תסבך את המצב.

פעולותיו הפליליות של פוטין בחסות המדינה

ביולי 2024, מזימה של סוכנים רוסים להתנקש בארמין פפרגר, מנכ"ל ויו"ר מועצת המנהלים של Rheinmetall AG, יצרנית הנשק החמישית בגודלה באירופה, על ידי שיתוף פעולה של סוכנויות מודיעין אמריקאיות וגרמניות. זו הייתה אחת מכמה תוכניות רוסיות להרוג בכירים בתעשיית הביטחון האירופית שתמכו בהגנת אוקראינה מפני פלישת רוסיה. כמרכיב נוסף בלוחמה ההיברידית של פוטין, רוסיה השתתפה במספר פרויקטים שכללו הצתה במחסנים, ונדליזם ותכנון פצצות, כולם חלק ממבצע חבלה נרחב בתוך מדינות החברות בנאט"ו שכוון נגד קווי אספקת נשק ואנשים המעורבים בייצורם. נראה שרובם, אם לא כולם, קשורים לסוכנות המודיעין הרוסית GRU.

תכנון וביצוע פיגועי חבלה על ידי רוסיה התגברו השנה במטרה להגדיל את עלות התמיכה באוקראינה. אומצה שיטת פרוקסי לפיה רוסיה מגייסת אוהדים באינטרנט למטרות מעקב ואיסוף מידע ולאחר מכן אפשרית השמדה של האתר המדובר. הפעולות מבוצעות לכאורה באופן שנותר מתחת לסף של הסתה לתגובה צבאית זועמת. התערבויות אלו מוכרות לפוטין בשל ידיעותיו על פעולות ריגול של כוחות הביטחון הסובייטיים. בימים הראשונים של המלחמה הקרה בשנות ה-50, הסובייטים החביאו מטמונים של חומרי נפץ ונשק ברחבי מערב אירופה ואולי גם בארה"ב עם תוכניות קבועות להפעיל אותן לפי פקודות, אך אלו מעולם לא התממשו. מיקום המלאי נותר ברובו בלתי ידוע על ידי המערב, אם כי הוא בהחלט ידוע לפוטין.

רציחות בחסות המדינה הרוסית הוחזרו על ידי פוטין, והן מתוארכות לשנת 2004, בשלבים המוקדמים של נשיאותו, כאשר סגן נשיא צ'צ'ניה, זלימחאן יאנדרבייב, לאומן המבקש עצמאות לצ'צ'ניה, הוצא להורג בקטאר על ידי שני סוכנים רוסים. סדרה של הרעלות של גולים רוסים ואנשי אופוזיציה על אדמת חוץ באה בעקבותיה, חלקן מוצלחות, אחרות פחות. לאלה המתרחשים בתוך רוסיה יש פרופיל אלים יותר - ירי, פיצוצים, "נפילות" מחלונות או מורד כמה מדרגות, תלייה. הידיעה כעת שאותם אנשים המיועדים להוצאה להורג הם אזרחי מדינות אחרות הופכת את הדף לגבי טבעם של פשעים כאלה. יש לשאול האם ניתן לגרום לאומה האחראית עליהם להתמודד עם התוצאות באופן שיאלץ אותה להפסיק כפי שהיה צריך לעשות כאשר פלשה לראשונה לאוקראינה בשנת 2014.

פוטין הסובייטי

נראה שפוטין שכנע את עמו בצורך ברוסיה גדולה, כזו שתכריז על עצמה כדומיננטית בקרב מדינות אחרות, שיש לחשוש ממנה בשל גדולתה, כדי שתוכל להוביל אחרות בסדר עולמי חדש, שבו משטרים סמכותניים אחרים עשויים להרגיש מחויבים להשתייך. הוא נכשל, אך אחרים בתוך משטרו עדיין יתהו האם הם עשויים להמציא את עצמם מחדש ולאמץ פרסונה של דיקטטור דומה עם כוונות דומות. המנטליות של התקופה הסובייטית נותרה עם הצורך להשתתף במרוץ לשיפור צבאי של אחרים בכל מחיר. רווח טריטוריאלי ויתרון עולמי עולים בהרבה על רווחת העם הרוסי. מאמציו של פוטין לבצע פעולה זדונית שכזו ברחבי העולם יסתכמו במעט מאוד בסופו של דבר, כאשר אומתו תובסס צבאית ותיהרס כלכלית כשהיא שוכבת מושתקת מול סין. הדוגמה שהציב עם צורת הממשל הסמכותנית שלו, בדיוק כפי שמנהיגי רוסיה הסובייטית ביצעו לפניו, מביאה את אומתו שוב אל סף אסון. בכך, פוטין הציב את רוסיה באור שלילי על ידי הפעולות הפושעות שביצע ברחבי העולם, והדגים לקהילה העולמית את הצער שהם גרמו בתורם. הרבה יישאר בלתי נסלח וייזכרו.

אירופה חייבת להפסיק לפחד מההגמוניה הרוסית ומהמחשבה על חיה מחדש של העבר. המערב חייב לראות את סופו של סיוט חוזר ונשנה שנגרם על ידי משטר רוסי נוסף שאינו מסוגל ללמוד מעברו וממעגל הכישלון החוזר ונשנה שלו. הגיע הזמן לממשל רוסי אחר שדואג לצורכי האומה כולה במקום לבחור מרכזים עירוניים ויפסיק ליצור אשליות שווא של קידמה כאשר כל כך הרבה דברים נכשלים סביבו. סמכותנים בוחנים את ההיבטים חסרי ההיגיון של הדמוקרטיה - מערכת משפט שלעיתים נכשלת במשימתה, גוף חקיקה שהופך מקוטב עד כדי כך שהקידמה מתעכבת, רשות מבצעת שמתערערת בשיקול דעתה - ומאמינים שיש דרך טובה יותר כאשר קבלת ההחלטות נותרת בידי אוטוקרט וקבוצה של חנפנים נאמנים. עם זאת, במבט לאחור, הם עשויים לגלות מאוחר מדי שהשקעת האנרגיה המושקעת בוויכוח בתוך מוסדות דמוקרטיים אכן סוללת דרך קדימה לרווחה וביטחון לאומיים בני קיימא. דמוקרטיות עצמן נכשלות כאשר אנרגיה זו מתפוגגת, ותפיסות פופוליסטיות צרות אופקים שוב משתרשות ומחזירות את האומה לסיוט סמכותני.

זכויות יוצרים @Kost Elisevich, MD, PhD 2024. כל הזכויות שמורות. כל שכפול בלתי חוקי של תוכן זה יגרור נקיטת צעדים משפטיים מיידיים.


2 מחשבות על "אבעבועות רוח רוסיות עולמיות"

התגובות סגורות.