שיפוטים שגויים לגבי המלחמה באירופה

מלחמה היא בעיקר קטלוג של טעויות. – וינסטון צ'רצ'יל, 1950

התפתחות מטרידה שהועלתה לאחרונה לתשומת לב הציבור בנוגע ללחץ שמפעילה ארצות הברית (US) על אוקראינה להפסיק את תקיפותיה נגד בתי זיקוק, אחסון ומתקני נמל רוסיים בתגובה לפלישה של רוסיה ולהתקפותיה הבלתי פוסקות על תשתיות אזרחיות. מחירי הנפט העולמיים נמצאים במגמת עלייה של 15% כעת ועשויים להשפיע על מחירי הדלק בארה"ב במהלך השנה, ולהחריף את חששות האינפלציה כתוצאה נוספת של התנהגות רוסית. בסופו של דבר, התמשכות הסכסוך הזה עם קבלת החלטות במערב שאינה מספקת תורמת רבות לאוקראינה או לעולם להבטיח סיכום מכריע עם שיקום מדינה ריבונית.

מתקפת טילים רוסית בינואר 2024, שהרסה בניין רב קומות במרכז קייב. צילום: Review News

הטקטיקה של אוקראינה לתקוף את תעשיית הנפט של רוסיה באמצעות רחפנים הצליחה להרוס כ -12% מכושר הייצור של רוסיה עד כה. לשם השוואה, רוסיה תלויה במידה רבה במגזר הדלקים המאובנים שלה כדי לשלם עד שליש מתקציב המלחמה שלה לשנת 2024. עד סוף 2023, הכנסותיה מנפט וגז כבר ירדו ב-24% עקב מגבלת המחיר שהוטלה על נפט גולמי רוסי על ידי ארה"ב והאיחוד האירופי (EU). הסנקציות שהוטלו על רוסיה כדי להגביל את הרווחים שנוצרו על ידי הייצוא העיקרי שלה פעלו במידה מסוימת בכך שהפחיתו את הכנסותיה ממסים ביותר מ-40% לקראת הרבעון השלישי של 2023.

באופן לא מפתיע, הקרמלין, באמצעות תחבולה, הצליח לעקוף חלק מהמגבלות שהוטלו ובכך להגדיל את הכנסותיו מעבר לאלו שהוטלו על ידי המגבלה. התחמקות ממגבלת מחירי הנפט בנוסף לעלייה בהוצאות המלחמה סייעו לכלכלת רוסיה להתאושש מירידה של 3.5% בתוצר המקומי הגולמי (תמ"ג) ברבעון השלישי של 2022 לצמיחה של 5.5% באותה תקופה בשנת 2023. למעשה, על פי הדיווחים, צמיחת התמ"ג הכוללת שלה, שעמדה על 3.6% בשנת 2023, עלתה על זו של ארה"ב ואירופה כאחד. כתוצאה מכך, ארה"ב והקואליציה הבינלאומית שלה הידקו את אכיפת מגבלת המחיר תוך הגדלת עלויות מכירת הנפט על ידי הטלת סנקציות נוספות על מכליות הנושאות נפט מעל המגבלה. בתגובה, עד ינואר 2024, הודו הפסיקה לקבל משלוחי נפט גולמי רוסי לאחר שהגדילה את יבוא הנפט ב-40% בשנים 2022-2023.

סין, לאורך השנים, הצליחה לחסוך סכומי כסף ניכרים ברכישת נפט גולמי תחת סנקציות מאיראן ומרוסיה, על ידי תשלום ביואן במקום בדולר אמריקאי, והובלת הנפט במכליות הפועלות מחוץ לתקנות הימיות. לאחרונה, זרימת המזומנים לרוסיה התעכבה משמעותית, שכן בנקים סיניים נאלצו לציית לסנקציות המערביות החדשות. אותו הדבר נכון גם לגבי בנקים באיחוד האמירויות הערביות (איחוד האמירויות הערביות), שם הושעו מספר חשבונות הקשורים למסחר רוסי. תהליכים ממושכים דומים של תשלום בנקאיים, שנמשכו חודשים, נכנסו לתוקף גם באיחוד האמירויות וגם בטורקיה, ויצרו קושי ניכר באיזון חשבונות ברוסיה.

המלחמה באירופה הגיעה לשלב קריטי כתוצאה ממספר גורמים, שאחת מהן היא היסוסם של חברי המפלגה הרפובליקנית ויושב ראש בית הנבחרים האמריקאי. כמו כן, חל עיכוב ברכש ואף סירוב לאספקת תחמושת אסטרטגית ספציפית הנדרשת לאוקראינה לניהול המלחמה באופן מכריע מראשיתה. האחרונה רק הצליחה ליצור קיפאון סופי בחזית ופגעה קשות במתקפת הנגד האוקראינית המאוחרת יותר בשנת 2023. היעדר ארטילריה יעילה לטווח ארוך וחוסר מוחלט בעליונות אווירית לא היו מרשם להצלחה, כפי שכל קצין צבאי זוטר יעיד. עם זאת, המערב נותר משותק מפחד זמן רב מדי מכל רמז לספק יכולת כזו כדי לא להרגיז את רוסיה. מצד שני, לרוסיה לא היו נקיפות מצפון להמשיך בפשעי המלחמה שלה ללא הפוגה בשטחה הריבוני של אוקראינה, להרוס תשתיות אזרחיות ולמנוע מאזרחיה חימום הולם לחורף על ידי ביטול מתקני ייצור אנרגיה, אפילו כשהיא מאיימת על מדינות שכנות על התערבותן.

צעדים כלכליים שנועדו להרתיע את מאמץ המלחמה של רוסיה הוטלו מראשיתם וצפויים להימשך זמן רב בעתיד, אך השפעתם המצטברת על כלכלתה איטית. לא ניתן לסמוך עליהם שיביאו את התוצאה הרצויה ברגע הטרגדיה ההומניטרית שהתפתחה. ישנה, ​​למשל, את סוגיית תפיסת נכסי הבנק הזרים של רוסיה ונכסי כמה אוליגרכים רוסים המשוויצים בעושרם ברחבי העולם. חומרת הדאגה המשפטית הממושכת בנוגע לעקיפת דרישות רגולטוריות לכאורה מגוחכת לנוכח הפשיעה הרוסית הגלויה המתבטאת בקלות בכפרי אוקראינה, שלא לדבר על סוריה ובמקומות אחרים ברחבי העולם.

אז מדוע אוקראינה חייבת להתמודד עם הזוועות הללו ולא לנסות לשים קץ למלחמה זו באופן שהיא תופסת כיעיל ביותר? בהיעדר תמיכה מספקת לה היא זקוקה ממקומות אחרים, היא פנתה לתקוף באמצעות נשק מתוצרתה יעד הידוע כחיוני למאמץ המלחמתי של רוסיה. אוקראינה רצתה להסיר את אבעבועות הרוסים משטחה במשך זמן רב מדי, לתבוע מחדש את אדמתה במלואה ולבנות את עצמה מחדש. מטרתה הייתה לשים קץ לאיום האימפריאליזם הרוסי על עצמה ועל שכנותיה האירופיות בטווח הארוך. במצבה הנוכחי עם יכולתה הצבאית המופחתת, אוקראינה חידשה גישה המבקשת לפגוע הן בקיימותה הכלכלית והן ביכולתה לבצע פעולות התקפיות על ידי פגיעה בתעשיית דלקי המאובנים שלה ובנכסי האוויר הצבאיים שלה.

תקיפה של מזל"ט אוקראיני על בית הזיקוק Lukoil NORSI ליד ניז'ני נובגורוד והרסה את הממיר הקטליטי שלו. צילום: X

הנזק הפיזי לבתי זיקוק יאיץ את ההשפעה הכלכלית של הסנקציות ביותר מדרכים מאשר פגיעה ביכולתה של רוסיה לשמור על קצב ייצוא הנפט שלה. האמצעים שבאמצעותם ניתן לתקן את הנזק הפכו לדאגה נוספת עבור רוסיה עם עזיבתן של חברות רב-לאומיות ומומחיותן ההנדסית, הציוד והחלקים שלהן. צורכי התיקון של טורבינה שבורה ביחידה לייצור בנזין בבית הזיקוק NORSI, המופעל על ידי Lukoil, לא יכלו להתקיים מכיוון שהמומחיות התגוררה בחברת הנדסת נפט רב-לאומית בבעלות אמריקאית, Honeywell Universal Oil Products, שעזבה את רוסיה בשנת 2022 לאחר פלישתה לאוקראינה. בית הזיקוק NORSI, האחראי על 11% מאספקת הבנזין של רוסיה, נאלץ לקצץ את הייצור ב-40% בעלות של כ-100 מיליון דולר לחודש. עיכובים ממושכים בתיקונים כאלה יפגעו באופן בלתי נמנע בתפוקות באופן משמעותי כאשר 40 בתי הזיקוק הרוסיים הגדולים ביותר, כולם עם טכנולוגיה ותוכנה מערבית משולבות בפעילותם, יהיו מטרה גוברת של רחפנים אוקראינים.

זוהי טעות להציע שאוקראינה תפסיק את התקפותיה על תעשיית הדלקים המאובנים של רוסיה, שכן הדבר רק יגביר את התקפות המערב, אשר סייעו להארכת המלחמה הזו והובילו להרס הפלישה הנוכחית. אינטרס אוקראינה הוא להגביל כל טעות נוספת בהמשך.

שיפוטיו השגויים של ולדימיר פוטין בנוגע לפלישתו לאוקראינה הם אדירים ורבים, אך אלה נושאים לדיון עתידי. למרות כישלונו הקשה, אחיזתו המתמשכת של פוטין בשלטון משקפת יותר את מה שקרה לרוסיה, שאנשיה לא ראו מעבר לתעמולה שלו כדי להבין את תוצאות המלחמה ואת הבושה שעליהם לשאת בעתיד רב. בתורם, יש גם הרבה מה לתת דין וחשבון מצד המערב ומנהליו בתגובה לתוקפנותו של פוטין.

תקיפה של רחפן אוקראיני על בית הזיקוק קויבישב ליד סמרה, צפונית-מזרחית לים הכספי. צילום: X

תגובה לא מספקת לסיפוח חצי האי קרים על ידי רוסיה בשנת 2014

נכון שבזמן הכיבוש הרוסי הכפוי של קרים בשנת 2014 על ידי כוחות צבא למחצה, הרוסים היוו את רוב ההרכב האתני למרות שחצי האי היה רציף עם אוקראינה הטריטוריאלית. קרים נכבשה על ידי האימפריה הרוסית תחת יקתרינה השנייה בשנת 1783, כאשר היא הייתה מיושבת בעיקר על ידי טטרים, קבוצה אתנית טורקית שהייתה מזוהה באותה תקופה עם האימפריה העות'מאנית. תהליך של טיהור טטרים מקרים נמשך לאורך כל שלטון הצאר של רוסיה וגם בתקופת ברית המועצות, שהגיע לשיאו במסע הגירוש והרצח הגמור של סטלין של הטטרים לאחר מלחמת העולם השנייה. בשנת 1954, מזכיר ברית המועצות הראשון ניקיטה חרושצ'וב העביר את קרים לאוקראינה הסובייטית דאז כאמצעי לביסוס תחושת אחדות עם אוקראינה ולתת בסיס לרוסיפיקציה נוספת של אוקראינה וקרים. אוקראינה המשיכה להזמין משפחות טטריות לחזור לקרים, כך שעד 1991, 150,000 טטרים חזרו למולדתם. הסיפוח הכפוי של קרים על ידי פוטין בשנת 2014 הוביל לחידוש הרדיפה של הטטרים, עם הוצאת הגוף הייצוגי שלהם אל מחוץ לחוק, חיסול כלי התקשורת שלו והפרות רבות של זכויות אדם. אין בסיס להכרזתו של פוטין על קרים כ"ארץ הקודש הרוחנית" של רוסיה, כפי שניסח זאת, לנוכח פשיעה היסטורית שכזו, ואין לו זכות לטעון ששטח קרים שונה ממה שהיה לפני פלישתו בשנת 2014. רצונו של פוטין להשתלט על שטח מזרח אוקראינה קשור לצורך שלו להקים גשר יבשתי לקרים כדי שניתן יהיה לומר שהוא רציף לשטח הכבוש על ידי רוסיה ולא לאוקראינה.

הסנקציות שהטילו ארה"ב והאיחוד האירופי באותה תקופה היו חסרות תועלת, בעוד שתמיכה חומרית באוקראינה בהתנגדות לכיבוש הבלתי חוקי של רוסיה לא הייתה קיימת. התגובה לא רק סיפקה לפוטין שבחים בתוך רוסיה, אלא גם עודדה את התערבותו הנוספת במזרח אוקראינה, שם בדלנים הנתמכים על ידי הקרמלין התעמתו עם כוחות אוקראינים כאשר הסכסוך שם הסלים לפלישה רוסית ישירה בפברואר 2022.

סחיטת ממשל טראמפ באוקראינה תמורת תחמושת

יותר מטעות, פרשה זו הסתכמה בניצול לרעה גלוי של סמכות הנשיאות. בשנת 2019, ניסה הנשיא דאז דונלד טראמפ להשתמש במינוף הסיוע הצבאי לאוקראינה בתמורה לביצוע חקירות שיטענו באופן שקרי על מעורבותו של יריבו הפוליטי דאז, סגן הנשיא ג'ו ביידן, בתוכנית להשפיע על פעילות התביעה באוקראינה על מנת להעשיר את בנו ומשפחתו. ניצול לרעה זה של סמכות הוביל להדחתו הראשונה של טראמפ בשנת 2020, אם כי רק לאחרונה הגיעה כל הפרשה בה מעורבת הנשיא ביידן לנקודת דחייה בשל היעדר ראיות שיאפשרו לאמת את ההאשמה המקורית.

באותה תקופה, היה אי-הבנה שאוקראינה כבר הייתה מעורבת במלחמה עם שליחים רוסים במזרח אוקראינה. העיכוב שנגרם עקב עיכוב בלתי חוקי של סיוע צבאי בסך קרוב ל-400 מיליון דולר שחייב הקונגרס מנע ממשרד ההגנה האמריקאי להוציא את המימון עד לשנה שלאחר מכן , כאשר מגפת הקורונה החלה להתפרץ ברחבי העולם. האירוע לא רק השפיע על המוכנות המבצעית והפסיכולוגית של צבא אוקראינה, ונתן תאוצה להישגיה הטריטוריאליים של רוסיה, אלא גם הראה לפוטין שההנהגה האמריקאית מוכנה לסחור בביטחון הלאומי לטובת רווח. דבר זה, בתורו, עודד אותו להמשיך בתוכניות הפלישה הבאות שלו, אשר למען האמת נראו כבר בבחינה בשנת 2014, אך הפכו לבסוף למציאות בתחילת 2021.

"ניהול ההסלמה" של המלחמה על ידי ממשל ביידן

ממשל ביידן והקונגרס האמריקאי סיפקו סיוע צבאי והומניטרי משמעותי לאוקראינה מאז הפלישה הרוסית בשנת 2022, לכאורה, מתוך הנחה שיכולת הגנה מספקת ויכולת התקפית מוגבלת יגרמו לרוסיה לנטוש את תוכניות המלחמה שלה. עם זאת, כישלון באספקת ארטילריה יעילה לטווח ארוך, מטוסי קרב והגנה אווירית במהלך השנה הראשונה של המלחמה כפי שנדרש על ידי הדוקטרינה הצבאית, הביא לקיפאון בחזית, גרם למתקפת הנגד של אוקראינה באביב 2023 להתדלדל מול קו הגנה רוסי מחוזק מאוד, וגרוע מכל, האריך את ייסורי המלחמה עבור האוכלוסייה האזרחית של אוקראינה. נראה כי איומים רוסיים חוזרים ונשנים בתגובה גרעינית סיפקו לממשל ביידן, ובמיוחד ליועץ הביטחון הלאומי שלו, ג'ייק סאליבן, הצדקה נוספת להמשיך בתמיכתו המזהירה באוקראינה . ההשלכות על פניית רוסיה ללוחמה גרעינית לא רק יאששו את הטענה שכוחותיה הקונבנציונליים אינם עומדים במשימה, אלא גם יותירו אותה חשופה לתוצאות הקשות של תגובה צבאית חזקה לא ידועה ומיידית, שממנה היא עלולה לאבד את כל כולה. הצלחתה המתמשכת של רוסיה עם התעמולה הגרעינית שלה יצרה כעת דפוס של התנהגות צפויה, המשתק עוד יותר את ממשלת ארה"ב מעבר לביישנותה הטבועה בבירור.

היועץ לביטחון לאומי של הבית הלבן האמריקאי, ג'ייק סאליבן, במהלך ביקור בקייב במרץ 2024. צילום: paparazza

בית הנבחרים הנוכחי, חסר היעילות, עם רוב רפובליקני זעום ויושב ראש בית הנבחרים הממהר, עיכב, לכל הפחות, באופן משמעותי, את הצעת המימון שאושרה על ידי הסנאט הדו-מפלגתית למאמץ המלחמתי של אוקראינה, וללא ספק ינסה לפגוע בה עוד יותר. הסיעה הרפובליקנית בראשות טראמפ ותומכת בפוטין ממשיכה במתקפתה על ההיגיון, ללא נטייה לשקול את ההשלכות של מעשיה על ארה"ב ואירופה. התסכול מגיע מהידיעה שהבעיה הזו לא הייתה צריכה להתקיים אילו ממשל ביידן, כאשר השליטה בקונגרס עדיין הייתה בידי רוב דמוקרטי הן בבית הנבחרים והן בסנאט, היה נוקט פעולה לפני בחירות 2022. היעדר סיוע מכריע שניתן לאוקראינה מההתחלה אפשר את הארכת המלחמה רק כדי להביא אותנו למצב הנוכחי שבו יושב ראש בית הנבחרים מייקל ג'ונסון סיכל את כל המיזם עד כדי איום תבוסה לאוקראינה.

מייקל ג'ונסון, יו"ר בית הנבחרים בראשות המפלגה הרפובליקנית, דחה את בקשתו של הנשיא ביידן לאישור דחוף של מימון לאוקראינה. צילום: אנדרו ליידן

אכיפת סנקציות

לחץ כלכלי קודם כאמצעי להגבלת מאמציהן של מדינות סוררות לנהל מלחמה, ואולי נמצא כי הדבר יעיל במידה מסוימת. נראה כי האמצעים שהוטלו ויעילות אכיפתם הם המרכיבים הנדרשים כדי להיות יעילים. רוסיה החלה בקמפיין דיסאינפורמציה כדי לקדם את הרעיון שכלכלתה נותרה איתנה לנוכח הסנקציות המערביות. הדיסאינפורמציה שהתפשטה בחדשות וברשתות החברתיות כבר ניכרת חודשים ספורים לאחר פלישתה ונמשכה ללא הפוגה. כל זה נתן את הרושם שניתן להתגבר על גם בטווח הקרוב. בין אם לפרשנות האחרונה של הנסיבות הנוכחיות הייתה מוצדקת ובין אם לאו, השפעתן של הסנקציות הבינלאומיות נועדה באופן טבעי להיות מצטברת. עם זאת, אכיפה אקטיבית הייתה מסייעת להאיץ את ההשפעה יחד עם אמצעי נגד מהירים יותר כדי להתגבר על הדרכים שבהן רוסיה ניסתה לעקוף את ההגבלות. פרטים נוספים על כלכלת רוסיה מתוארים במאמר קודם לקבלת סקירה מקיפה יותר של מצבה. עניין תפיסת נכסי הבנק הזרים של רוסיה ונכסי האוליגרכים שלה נחשב גם הוא לעונש נוסף הנבחן וניתן להתייחס אליו כדאגה נוספת שהתקדמה לאט מדי.

הטעות שעדיין לפנינו

עבור פוטין, קרים הוא מה שחשוב. הקמת מסדרון יבשתי לקרים דרך מזרח אוקראינה היא משנית, וכמובן, שעבוד מוחלט של אוקראינה יהיה ההישג האולטימטיבי עבור מישהו עם תוכניותיו האימפריאליות. לשטח קרים ערך אסטרטגי רב כאמצעי להקרנת כוח צבאי רוסי לים התיכון, ובמיוחד לאגן המזרחי שלו. בסיסי האוויר הצבאיים שלו וארבעת נמלי הים העמוקים שלו, סבסטופול, פאודוסיה, קרץ' ויאלטה, הם נכסים מרכזיים המבססים עבור רוסיה נוכחות מיידית בנוף גיאופוליטי קריטי בצומת הדרכים של אירופה, אסיה ואפריקה.

עבור אוקראינה, החזרת שטחה הכולל את חצי האי קרים והבטחת ריבונותה המתמשכת הם מה שחשוב. השגת מטרות אלה דורשת לא רק הסרה בכוח של הכוחות הרוסיים, אלא משהו הרבה יותר מהותי - הסרת איומים עתידיים מרוסיה. כדי שזה יקרה, הסכסוך הנוכחי חייב להסתיים באופן מכריע הן מבחינה צבאית והן מבחינה כלכלית, כדי לתת אינדיקציה לכך שכל חזרה לשדה הקרב תהיה בלתי אפשרית עבור רוסיה מבלי שתיפגע עוד יותר.

חיבתה של רוסיה לשלטון סמכותני ומחויבותה ארוכת השנים לנושא לאומני, אשר לכאורה מאחד את עמה ומוסדותיה סביב סמכות קבלת החלטות מרכזית, צריכות לעורר ספקות מתמשכים לגבי כיוונה העתידי. ההחלטות הרות האסון של מנהיגיה במהלך המאה האחרונה וכעת מצבה הנוכחי המפוקפק מעידים על ההשלכות הנוראיות של השארת החלטות בידי מנהיג מרושע או אנוכי, שאינו מוכן לגייס קונצנזוס. שתי מלחמות העולם הראשונה והשנייה התאפיינו בחוסר יכולת גלוי של מנהיגי רוסיה, הצאר ניקולאי השני ויוסף סטלין, בהתאמה, רק כדי לבוא בעקבות החלטתו הכושלת של ליאוניד ברז'נייב לפלוש לאפגניסטן והתערבותו האכזרית של פוטין בצ'צ'ניה, גאורגיה וכעת באוקראינה.              

הרתעה מפני חזרה על תוקפנות רוסית היא קריטית בהיעדר כל ניסיון רציני מצד רוסיה לחולל שינוי בפיקוח הממשלתי שיצביע על כוונתה לעשות מאמץ אמיתי להיות חלק מקהילה עולמית מבוססת כללים. אחרת, מצבה של אוקראינה מחייב אותה להפוך לחברה בארגון האמנה הצפון אטלנטית (נאט"ו) ואת חצי האי קרים להפוך לבסיס נאט"ו כחלק מהסדר השאל-חכירה לתשלום חלקי עבור החוב הכבד לארגון על התמיכה שקיבל בהגנה על שטחו. כדי להשיג מטרה כזו נדרש אומץ מצד ארה"ב ונאט"ו להבין את הריאליטי של הרגע ולשים קץ לאיום התוקפנות הרוסית. לעשות אחרת, יהיה זה על ההיסטוריה לתעד את הטעות המונומנטלית של המאה.

זכויות יוצרים @Kost Elisevich, MD, PhD 2024. כל הזכויות שמורות. כל שכפול בלתי חוקי של תוכן זה יגרור נקיטת צעדים משפטיים מיידיים.