ממש מעבר לגבול עם אסטוניה, על אדמת רוסיה, ניצב שלט בולט מאוד עם הצהרה פשוטה, "רוסיה אינה יודעת גבולות", התנשאות עצמית אופיינית לרוסיה, שנועדה להפחיד מדינה קטנה יותר שעמדה איתנה לצד אוקראינה במלחמתה הנוכחית עם רוסיה; מלחמה שבה רוסיה הבהירה כי אין לה שום כבוד לגבולותיהן של מדינות ריבוניות. הוא משמש כאזהרה לכל מדינה בקרבתה - המדינות הבלטיות, פינלנד, פולין, סלובקיה, הונגריה, רומניה, מולדובה, קזחסטן, אזרבייג'ן, ארמניה, גאורגיה.

דאגה גוברת אחזה באירופה מבפנים, בדמות רגשות פופוליסטיים ימניים המתבטאים בכמה מדינות מזרח אירופה, בפרט. הדוגמה כאן היא הונגריה, חברה בארגון האמנה הצפון אטלנטי (נאט"ו) ובאיחוד האירופי (EU), שם ממשל לא ליברלי פינה את מקומו לשלטון אוטוריטרי דה-פקטו ונסחף למחנה הפרו-פוטין. למרות שחוותה את ההרס של תוקפנות העבר מצד משטרים אוטוריטריים שכנים, בעיקר גרמניה הנאצית ורוסיה הסובייטית, המשטר הפוליטי השולט בהונגריה בחר ללכת בדרך המיישרת את מדינתה קרוב יותר למשטר פושע המאיים שוב על רווחת היבשת. נראה שהאנושות אכן אינה מסוגלת ללמד את הדורות הבאים על הנזק שנגרם על ידי מנהיגות אוטוריטרית, ובוחרת להתנהג לפי הכללים שלה ולא לפי אלה של החוכמה הרווחת בממשל. זה מזכיר פזמון נפוץ מדי, " זה לא היה צריך להגיע לזה... ובכל זאת נתנו לזה לקרות " .
אידיאולוגיה פופוליסטית ימנית , מלבד השמרנות החברתית והפיסקלית שלה, מזדהה עם ניאו-לאומיות. היא נוטה למדיניות הגירה מגבילה ומשתמשת בנימה דתית ותרבותית ילידית כדי לחזק את המצע הפופוליסטי שלה, שלעתים קרובות מקדם צורך קנאי יתר בטוהר גזעי. התנועה זוכה לחסד באמצעות רטוריקה אנטי-ממסדית, רגשות אנטי-אליטיסטיים מפוברקים והתנגדות להשפעה חיצונית. האגף הקיצוני משתמש בדיסאינפורמציה ציבורית כדי לתמוך בסדר היום שלו ולחתור תחת ממשל דמוקרטי במטרה ליצור חוסר אמון במוסדותיו. הסכנה מתעוררת כאשר התנועה צוברת את כוחה של הממשלה והופכת למשטר סמכותי, ועושה זאת מלכתחילה בתגובה לאיום מפוברק, כפי שהיה במקרה של שריפת הרייכסטאג בגרמניה הנאצית ב-1933, או באופן שיטתי כמו בדמוקרטיה לא-ליברלית המערערת בהדרגה את המוסדות המבוססים שנועדו לרסן את השימוש הלא נכון בכוח כזה.
השיטות מוכרות. חדשות ודעת הקהל מוגבלות לתקשורת בבעלות המדינה ולכלי תקשורת אמינים, ציבוריים או פרטיים, המחויבים לתמוך בתעמולה ממשלתית. הרשות השופטת כפופה באמצעות מינוי נאמני מפלגה. סמכות החקיקה הממשלתית נחלשת על ידי הגבלת מספר המושבים תוך איכלוס המושבים הנותרים בחברי מפלגת השלטון באמצעות עבירות בחירות. ארגון ביטחון המדינה עובר שינוי והפך לכלי המשרת את צרכי הרשות המבצעת במקום סוכנות המחויבת לרווחת הציבור והלאום. לבסוף, הסמכות הסופית מוענקת לרשות המבצעת הממשלתית הריכוזית ביותר באמצעות רפורמה חוקתית, ובכך קובעת ייחוס משפטי.
ויקטור אורבן מהונגריה הוא דוגמה מסקרנת לשינוי פוליטי כאשר הנסיבות כופות שינויים במצע כדי להתאים טוב יותר את עלייתו של אדם לשלטון. הרצון לכוח הוא שלעתים קרובות מדי גובר על הרצון לשרת, ומחליף אותו ברצון לקבל שירות. כאשר כוח זה הופך למוחלט, הוא ממשיך במהירות לשחוק את יסודות הממשל התקין, ועמו, את רווחת החברה. ההיסטוריה של המאה ה-20מספקת לנו דוגמאות רבות המדגימות את הנקודה, החל ממוסוליני, סטלין, טוג'ו והיטלר ועד מאו דזה-דונג, פול פוט, אידי אמין וכעת ולדימיר פוטין באלף החדש הזה.
אורבן נחת על הזירה הפוליטית בשנת 1989 כחבר ב"פידש" ("ברית הדמוקרטים הצעירים"), ארגון סטודנטים ליברלי אנטי-קומוניסטי, כאשר המדינה עדיין הייתה תחת שלטון הסובייטי כמדינה בברית ורשה. נאום מתריס שקרא לכוחות הסובייטים לעזוב את המדינה בקריאה להגדרה עצמית רבה יותר הביא את אורבן לתשומת לב הציבור. בשנת 1992 הוא מונה לסגן יו"ר ה"אינטרנציונל הליברלי", ארגון עולמי של מפלגות פוליטיות ליברליות שנוסד בשנת 1947. בשנת 1993 הוא התמנה לנשיא פידש והמשיך לעמוד בראש הוועדה לענייני אינטגרציה אירופאית בין השנים 1994 ל-1998. אורבן היה נחוש בדעתו להדק את הקשר עם המערב באותה תקופה, וביקש להתרחק מתחום ההשפעה הרוסי המדכא. בשנת 1996 הוא מונה ליו"ר הוועדה הלאומית ההונגרית של היוזמה האטלנטית החדשה (NAI), ארגון שבסיסו במכון האמריקאי ליזמות ומחויב לחיזוק הדמוקרטיות החוצות את האוקיינוס האטלנטי.
הבחירות לפרלמנט של 1994 בהונגריה הפוסט-סובייטית היו נקודת מפנה עבור מפלגתו הדמוקרטית של אורבן, כאשר סיימה במקום השלישי והובילה את המפלגה הסוציאליסטית ההונגרית (Magyar Szocialista Part; MSZP), ישות קומוניסטית לשעבר תחת גיולה הורן, לחזור לשלטון. התוצאה הובילה את אורבן ופידש לאמץ מצע ימני-שמרני מרכזי יותר. חוסר האמון בממשלתו הסוציאליסטית של הורן עקב רפורמות פיסקליות ופנסיוניות לא פופולריות, הביא להצלחה של פידש בבחירות 1998. לאחר שזכתה רק ב-148 מתוך 386 מושבים באסיפה הלאומית, פידש התאחדה עם מפלגת החקלאים הקטנים העצמאיים שקיבלה 48 מושבים ועם הפורום הדמוקרטי ההונגרי עם 17 מושבים כדי להקים ממשלת קואליציה רובית.
שינויים אדמיניסטרטיביים התרחשו תחת הנהגתו של אורבן בהיעדר כל הסכמה מפלגתית של ממש, וכתוצאה מכך צמצמו את מספר המושבים שיכלה להתקיים על ידי האסיפה הלאומית, הרשות המחוקקת של המדינה. זאת למרות האשמות כי המהלך יפחית את יעילות החקיקה של הפרלמנט ואת הפיקוח שלו על פעולות הממשלה. מעבר לכך,
אורבן ביסס כוח רב יותר בתוך משרד ראש הממשלה וניסה להחליף את ההליך הפרלמנטרי הדורש רוב של שני שלישים ברוב רגיל. האחרון בוטל על ידי בית המשפט החוקתי. תוך זמן קצר, הבירוקרטיה הפכה לפוליטית עם ריכוזיות רבה יותר של שליטה ומינוי נאמני המפלגה לתפקידים אדמיניסטרטיביים מרכזיים. סימנים ראשוניים לכוונותיו של אורבן בממשלה ולנטייתו לכוח ביצועי כבר התגלו בתחילת המילניום.
בשנת 1999 הצטרפה הונגריה, יחד עם פולין וצ'כיה, לנאט"ו. בשנת 2000, פידש נפרדה מהאינטרנציונל הליברלי והצטרפה למפלגת העם האירופית (EPP), מפלגה פוליטית ימין-מרכזית טרנס-לאומית שנוסדה בשנת 1976, אשר עד 1999 הפכה למפלגה הגדולה ביותר בפרלמנט האירופי. בינתיים, התפתחו שערוריות קלות בתוך ממשלת פידש, שכללו תוכניות שוחד הקשורות לחוזה צבאי ושיטות עסקיות מפוקפקות שהובילו לפירוק הקואליציה השלטת. ממשלתו של אורבן הואשמה גם בניצול שליטתה במועצה הלאומית לרדיו וטלוויזיה כדי לקדם את האג'נדה הפוליטית שלה ובבריונות כלפי גופי שידור עצמאיים. עד בחירות 2002, הקואליציה בראשות פידש עקפה את מפלגת MSZP, אשר עדיין הייתה לה השפעה מספקת על התקשורת באותה תקופה. ה-MSZP המשיכה לשמור על שלטון קואליציוני גם בבחירות הבאות של 2006.
משאל עם לאומי שנערך בשנת 2003, תחת ממשל MSZP, הצביע בעד הצטרפות לאיחוד האירופי. הונגריה הצטרפה לאיחוד האירופי בשנה שלאחר מכן, והשלימה את שילובה הסופי בקהילה האירופית, הן מבחינה כלכלית והן מבחינה צבאית. גם בשנת 2003, פידש חברה למפלגה הנוצרית-דמוקרטית הימנית והשמרנית (Kereszténydemokrata Néppárt; KDNP) והפכה לפידש-KDNP כדי להתאים טוב יותר למצע המפלגה המתוקן שלה. בבחירות לפרלמנט האירופי בשנת 2004, פידש-KDNP זכתה למעשה ב-47.4% מהקולות, כאשר 12 ממועמדיה נבחרו כחברי הפרלמנט האירופי, סימן לחוסנה שעדיין שרר בתוך הונגריה.

רגע גיאופוליטי מכונן בנוף האירופי הגיע כאשר הצהרת פסגת נאט"ו בבוקרשט בשנת 2008 הודיעה כי גם גאורגיה וגם אוקראינה יישקלו להצטרפות, עניין שהטריד את ולדימיר פוטין והוביל לפלישה של רוסיה לגאורגיה באותה שנה. מלחמת רוסיה-גאורגיה פרצה כאשר רוסיה פתחה ביחסים ישירים עם הנהגת הבדלנים ברפובליקות העצמאיות אבחזיה ודרום אוסטיה בתוך גאורגיה, שתיהן לא הוכרו ככאלה על ידי הקהילה הבינלאומית. אורבן גינה את התוקפנות הרוסית, אם כי זמן קצר לאחר מכן גישתו כלפי רוסיה והמזרח השתנתה באופן ניכר, והותירה רבים לפענח את התעלומה שמאחורי השינוי.
המשבר הפיננסי העולמי של 2008, שמקורו בארצות הברית, שינה את הנוף הגיאופוליטי, יצר ספקות לגבי יציבותו הפיננסית של המערב וגרם לאנשים כמו אורבן לפנות לכיוון המזרחי ולכיוון רוסיהבפרט. באותה תקופה, יועצו הכלכלי של אורבן, גיורגי מטולצ'י, שכנע אותו, כך נאמר, שהמשבר הפיננסי העולמי של 2008 יוביל לשינוי בכלכלת העולם ממערב למזרח. לפני משבר 2008, התוצר המקומי הגולמי (GDP) של רוסיה גדל ב-6.4% בשנת 2006, ולאחר מכן, בשנת 2007, הגיע לאחוז העלייה הגבוה ביותר שלו, 8.1%, מאז נפילת ברית המועצות בשנת 1991, ולאחר מכן צמח ב-5.2% נוספים בשנת 2008.
אורבן נראה מאוהב במיוחד בשליטתו של פוטין על האליטה העסקית של ארצו. הוא נסע לרוסיה ולסין בסוף 2009, מיד לפני הבחירות לפרלמנט הקרובות בהונגריה, כדי להיפגש עם פוטין וג'ינפינג, בהתאמה, וזכה לקבלת פנים חמה מצד שניהם למרות שהיה אז רק מנהיג אופוזיציה.
בשלב זה יש צורך לחזור אחורה כדי לשים לב לאירוע שהתרחש בשנת 1994 בהונגריה הפוסט-סובייטית, כאשר פידש חיפש רלוונטיות רבה יותר בזירה הפוליטית. ייתכן שהאירוע היה המקור לסדרה של אירועים שהיו בעלי השפעה מסוימת על גישתו של אורבן כלפי רוסיה בשנת 2008. דמות מאפיה רוסית ידועה ומשפיען פוליטי, שמעון מוגילביץ', דאג למסירת סכום כסף גדול לפעיל בבודפשט. המתווך האחראי להעברה היה חבר ברשת של מוגילביץ', ובעצמו חשוד בסוחר נשק וסמים, דיטמר קלודו. קטעי וידאו של מסירת המזומנים לידי ויקטור אורבן תועדו ללא ידיעתו במקום מקורה ונמסרו למוגילביץ' לשמירה. כמקובל בחוגים כאלה, חפץ מסוג זה ייחשב שימושי אם הבעלים יזדקק לו כמנוף כדי לחלץ את עצמו ממצב מסוכן שעדיין לא ידוע.
כך, בשנת 2008 בדיוק התרחש מקרה כזה, כאשר מוגילביץ' מצא את עצמו בסכנה משפטית חמורה והואשם בהעלמת מס ברוסיה. בתמורה לשחרורו, נאמר שהוא מסר את קטעי הווידאו הפושעים לידי שירות הביטחון הפדרלי של רוסיה (FSB), ולכן, לידי פוטין. למרות הפרטים שסופקו, האירוע טרם אומץ על ידי ראיות ארכיוניות שאינן נגישות כיום בתוך ה-FSB. מלבד זאת, תצהיר חתום על ידי קלודו המעיד על מסירת המזומנים הועמד לרשות המערב.
הרלוונטיות של מידע כזה, המפליל את אורבן בהסדר עסקי עם המאפיה הרוסית, נראית אולי רק אחת ממספר נקודות תורפה שתועדו לכאורה על ידי המודיעין הרוסי ועומדות לרשותו של פוטין. אחרות נראות כמודיעות על אורבן וחמיו, אישטבן לוואי, כמודיעים לביטחון המדינה ההונגרי כאשר הונגריה הייתה תחת השפעה סובייטית. בסך הכל, קיומו של מודיעין מסכן שכזה בידי פוטין מציב בעיה עבור אורבן כאשר הוא נלקח בחשבון בהקשר של יישור משטרו עם רוסיה שהתרחש באופן פתאומי למדי בשנים 2008-2009. יש להתייחס לסדרת האירועים בהקשר המלא של אירועים בולטים אחרים שהיו בשינוי רציני באותה תקופה וייתכן שהשפיעו על המעבר מזרחה.
הציבור ההונגרי, עד לבחירות 2010, כבר התעייף גם מממשלת השלטון בראשות מפלגת ה-MSZP ומראש ממשלתה, פרנץ גיורצ'אני, שהתפטר ב-2009 על רקע שערורייה סביב ניהולה הכושל של הכלכלה הלאומית. מפלגת פידש-KDNP של אורבן חזרה לשלטון לאחר שזכתה ברוב חוקתי בפרלמנט. "קמפיין השנאה" שלו בשנת 2010, כפי שכונה, לא היה קשור כלל לסדר יום מדיני, אלא התאפיין ברטוריקה קסנופובית הקשורה למהגרים, גידופים גזעניים, סיסמאות הומופוביות וקריאות להחזרת עונש המוות, מאפיינים שהציתו את הסנטימנט הציבורי. מראשית משטרו, אורבן נמנע מהמדיניות הכלכלית של האיחוד האירופי ואימץ עמדות הפופולריות בחוגים לאומניים הונגרים, אשר במשך זמן רב רחשו טינה כלפי אירופה על יישום אמנת טריאנון משנת 1920, שסיימה את פעולות האיבה בין הונגריה לבעלות הברית לאחר מלחמת העולם הראשונה.
האמנה צמצמה באופן משמעותי את שטחה של הונגריה מלפני המלחמה, ויתרה על סלובקיה ורותניה לצ'כוסלובקיה, על קרואטיה לממלכה החדשה של סרבים, קרואטים וסלובנים, שהפכה מאוחר יותר ליוגוסלביה ב-1929, ועל טרנסילבניה לרומניה, ויצרה תחושה של אי-רצון בקרב לאומנים רבים.

במהלך כהונה שנייה זו הודיע אורבן על כוונותיו לא רק לוותר על יישום האידיאולוגיה הכלכלית של המערב, אלא גם לחקות ולקדם את הקשרים עם אלו של רוסיה, טורקיה וסין. התוכנית הכלכלית החדשה כללה צמצום גירעון התקציב באמצעות מיסוי ותוכנית פנסיה שעוצבה מחדש. הוטל מס בנקאי על סך הנכסים והלאמה משמעותית של מגזר הבנקאות כדי להפחית את התלות בבנקים זרים. בנקים בבעלות המדינה בממשלה הנשלטת פוליטית היו בעלי סבירות להפנות הלוואות לגופים המועדפים על ידי המשטר. באופן דומה, נכסים אסטרטגיים כמו נפט יתחילו להיות מולאמים ולאחר מכן מופנים לגופים פרטיים מועדפים. מונופולים לאומיים הוקמו במגזרים מסוימים, דבר שפגע בתחרות, כמו ביצירת רשת חדשה של חנויות טבק שתאפשר הזדמנויות עסקיות משפחתיות. כצפוי, נאמני מפלגת פידש-KDNP זכו מועדף לזיכיונות טבק , ואלו עם קשרים עם האופוזיציה לא נכללו במפורש בבחינה. "תוכנית מימון לצמיחה" (FGS) הונהגה המספקת אשראי ממשלתי כדי להקל על נטל החוב המצטבר על עסקים קטנים שנגרם עקב המיתון של 2008.
צמיחה כלכלית באה בעקבותיה עם עלייה של 3.5% בתמ"ג עד הרבעון הראשון של 2014, לצד הפחתה משמעותית בגירעון התקציבי מתחת ל-3% מהתמ"ג עד 2013, הנמוך ביותר בהיסטוריה של הונגריה הפוסט-קומוניסטית. ניצחון נוסף בבחירות בשנת 2014 סיפק לאורבן מנדט פוליטי נוסף להמשיך במדיניותו הכלכלית, והרחיב את תוכנית הרווחה שלו כך שתכלול השתלטות חלקית על סיכון האשראי על ידי הבנק המרכזי ותספק סיוע בחוב ללווים פגיעים. תוכניות עבודות ציבוריות יצרו הזדמנויות תעסוקה לעובדים בעלי השכלה נמוכה.
נטייה נוספת לכיוון רוסיה התבררה באמצעות שותפות אסטרטגית משמעותית להרחבת מתקן גרעיני באמצעות הלוואה מרוסיה בסכום של 13.9 מיליארד דולר, המהווה 12% מהתמ"ג של הונגריה. המפעל, עם ארבעת הכורים שלו, יספק 40% מצרכי החשמל של הונגריה. הסכם משנת 2022 עם רוסיה בתנאים דומים, נועד לבניית שני כורים חדשים בתוך הונגריה. אספקת גז טבעי מרוסיה לדרום מזרח אירופה, כולל הונגריה, מגיעה דרך צינור טורקסטרים , אשר עוקף את אוקראינה ומונעת ממנה את תשלומי המעבר שנצברו בעבר באמצעות מעבר דרך צינור שהיה פעיל בעבר. מדאיגה את הונגריה כעת היא התלות ברוסיה לצורכי האנרגיה שלה הן באמצעות אספקת דלק מאובנים והן באמצעות תמיכה טכנולוגית בתעשיית הגרעין שלה.
עם סמכותו החקיקתית הממושכת והחדשה על מחזורי בחירות עוקבים והצלחותיו בבחירות 2014, 2018 ו-2022, שינה אורבן את חוקת המדינה לטובתו וצמצם באופן משמעותי את מספר המושבים בפרלמנט כדי להבטיח את שמירת הרוב האלקטורלי של מפלגתו, בדומה לכוונות דומות שהיו ברוסיה של פוטין. אנטישמיות התגנבה לרטוריקה הפוליטית המתמשכת יחד עם התנגדותו ל"תעמולה" של לסביות, הומואים, ביסקסואלים, טרנסג'נדרים וקווירים (להט"ב) במערב אירופה ולגישות קסנופוביות כלפי מהגרים. כעת הוא גם זכה לכינוי "טורף חופש העיתונות" בשל גישתו המדכאת כלפי תקשורת עצמאית, לאחר שבנה אימפריית תקשורת בבעלות המדינה המגיבה ל"אמת" כפי שפורשה על ידי המפלגה. השליטה ב-80% מתקשורת הונגריה נמצאת בידי מפלגת השלטון בעוד שמקורות תקשורת פרטיים אחרים הושתקו לחלוטין. הפצת כל מידע "שקרי" הוכרזה כפללה ועיתונאים עצמאיים הואזנו והוטרדו.
מלבד התנגדותו של אורבן למתן סיוע לאוקראינה, סירובו לדבוק בסנקציות של האיחוד האירופי על רוסיה ותמיכתו הגלויה בצדקתו של פוטין לפלישה בלתי חוקית למדינה ריבונית, הוא השתתף בבעיית המהגרים המתמשכת של אירופה על ידי קידום זרימת המהגרים הבלתי חוקיים מהונגריה לשטחים שכנים של אוקראינה וסרביה. יצירת משברי גבול על ידי הקלת הגירה המונית של אנשים מאזורי סכסוך לכיוון אירופה וארה"ב היא אחת מתוכניות הלוחמה ההיברידית המועדפות על פוטין שנועדו לערער את היציבות של מדינות באמצעות יצירת מחלוקת חברתית. כך היה כאשר הבובה האזורית השנייה שלו, אלכסנדר לוקשנקו מבלארוס, ניסה לכפות מעבר של מהגרים מוסלמים בגבול בלארוס-פולין בשנת 2021 ערב הפלישה לאוקראינה.
דאגה נוספת הייתה הפוטנציאל לחשיפה למודיעין הרוסי של התכתבויות סודיות של האיחוד האירופי ונאט"ו כאשר הן יועברו לידי פוטין כמו אורבן. משטרו של אורבן, בשנת 2013, החל לאפשר לזרים לרכוש "אגרות חוב תושבות" תמורת 300,000 יורו. אלה, בתורם, אפשרו לרכוש אחת מ"ויזות הזהב" של הונגריה תמורת 60,000 יורו נוספים כדי להיכנס לאזור שנגן של האיחוד האירופי. התוכנית הייתה מאפשרת לכאורה לסוכני שירות הביון הזר של רוסיה לרכוש כיסוי של מדינה זרה כדי להיכנס לאיחוד האירופי. התוכנית נכנסה לתוקף בשנת 2013 והסתיימה ארבע שנים לאחר מכן רק לאחר התנגדויות שהעלה האיחוד האירופי, אך לא לפני שכ-41 מיליון יורו הרוויחו חברות הקשורות קשר הדוק למפלגת פידש של אורבן. בודפשט, לעומת זאת, נראית כמרכז לוגיסטי אזורי עבור המודיעין הרוסי, כאשר סוכנות הביטחון הלאומית של הונגריה לכאורה אינה מודאגת יתר על המידה מראיות לפריצה רוסית למשרד החוץ שלה מאז 2012.
מה ניתן לומר על המקום בו הונגריה נמצאת לאחר 13 שנים רצופות של שלטון סמכותי תחת משטרו של אורבן? על פי ארגון Transparency International, הונגריה נתפסת כיום כבעלת רקורד השחיתות באיחוד האירופי. באופן לא מפתיע, רוסיה, הידועה בהיעדר אחריות ממשלתית, מדורגת עדיין גרוע בהרבה מהונגריה עם אחת התוצאות הנמוכות ביותר במזרח אירופה. השינויים החוקתיים של אורבן בשנת 2011 ריכזו את הכוח המבצע, החלישו את בית המשפט החוקתי, הפחיתו את סמכותו על הרשות המבצעת, צמצמו את זכויות האזרח, הגבילו את חופש הביטוי, ובמיוחד דיכאו את העיתונות העצמאית.
דוגמה מפחידה למנהיגות סמכותנית התבררה בניהול הכושל של מגפת הקורונה, כאשר לאחר שהתעלם בתחילה מהבעיה, נטייתו של אורבן לחוסר שקיפות אפשרה לו לערער את התהליך התקין של ניטור התפשטות המחלה. בכך, הוא פגע ביכולת לשפוט את יעילותן של דרישות הרגולציה הבריאותית ואת קיבולת משאבי הבריאות הדרושים להתמודדות עם משבר הולך וגובר. לאחר מכן הוא הצליח להרוויח מהמצב על ידי גיוס חבר ותיק ומתקין צינורות גז ומים לשעבר, לורינץ מזארוס, כצד שלישי, שייקח אחריות על הזמנת מכונות הנשמה, ערכות הבדיקה ומכונות לייצור מסין שיתמכו במאמצים להילחם במגפה. מפלגת פידש דיווחה על עלות של 210 מיליון פורינט (684,000 דולר) עבור צרכים אלה, בעוד שמדינות שכנות הצליחו לשלם רק סכום שווה ערך ל-21 מיליון פורינט, ורכשו מאותו מקור. זה קרה בהקשר של האיחוד האירופי שסיפק כספים ניכרים להונגריה לתמיכה בכלכלתה במהלך המגפה והרכישות הנדרשות למאבק בה.
כדי להחמיר את הבעיה עוד יותר, נדרש לבצע בדיקות לקורונה רק כאשר הסימנים הקליניים כבר היו בלתי ניתנים להכחשה, ובכך נמנעה הערכה אמיתית של מספר הנדבקים בפועל והמשך התפשטות המחלה. בעוד שהמרכז לבקרת מחלות (CDC) העריך שרק 0.5% עד 1% מהנדבקים ימותו, כתוצאה מהמספרים המדווחים של הונגריה, 5% עד 50% מהנדבקים מתו. כאשר המגפה נראתה כאיום גדול יותר ממה שהובן, הפרלמנט של אורבן, הנשלט על ידי מפלגת פידש, הצביע בעד אישור חקיקה שתאפשר לו לשלוט באמצעות צווים. בדיוק כפי שקרה עם פוטין, המגפה נתפסה כדרך קלה לביסוס כוח נוסף. זה נתן לאורבן את הסמכות להשעות את הפרלמנט אם ראה בכך צורך ולכלוא כל מי שמפיץ מידע שנחשב לשקרי על ידי המשטר. יתר על כן, זה סיפק לאורבן את ההזדמנות ליישם הגבלות על מקלט, להתערב בתקשורת עצמאית, להפלות את קהילת הלהט"ב ולערער את זכויות הנשים. חודשיים וחצי לאחר מכן נחקק חוק חדש שסיים את מצב החירום, אך גם סיפק לממשלה את היכולת להחזיר את השלטון באמצעות צו בכל פעם שהכריזה על מצב חירום בריאותי. העמימות של החקיקה העלתה באופן טבעי את הפוטנציאל להגזמה ולניצול לרעה של סמכות מצד הממשלה.
עם עלייה במספר מקרי הקורונה, כצפוי בהיעדר מעקב הולם אחר המגפה, אורבן סגר את גבולות הונגריה בספטמבר 2020, תוך שהוא מציין זיהום מחו"ל כסיבה, במקום להודות בניהול כושל של המצב. בכך, הוא חנק את תעשיית התיירות , שהועילה במיוחד לבודפשט, מסיבה מועטה בלבד, אולי כדי להעניש את ראש העיר, גרגלי קראצ'וני. בשנת 2019, קראצ'וני ניצח במפתיע את הפוליטיקאי המכהן ממפלגת פידש במירוץ לראשות העיר, והתגבר על השיטות בהן השתמשה פידש באופן קבוע כדי להבטיח את השפעתה המתמשכת על עיר הבירה. סגר הגבולות שירת גם הוא את רצונו של אורבן להגביל שוב את מתן המקלט לזרים בתוך הונגריה, תוך עקיפת שלטון החוק שקבע האיחוד האירופי.
תוכניתו של אורבן להגביר את השליטה הממשלתית על הכלכלה כללה הלאמת משמעותית של מגזר הבנקאות, מה שמעלה את החשש של שיטות הלוואות המושפעות פוליטית לטובת מפלגת השלטון. הסדרים כאלה בדרך כלל מתעלמים מהליכים רגולטוריים תקינים המובילים לשחיתות גלויה ושגרתית. האיחוד האירופי השקיע כספים ניכרים כדי להחיות את הכלכלות הגוועות של מדינות מזרח אירופה כדי ליצור מפעלים מתמשכים המסוגלים להתחרות אזורית וגלובלית. לרוע המזל, המאמץ פתח הזדמנויות למשטר מושחת כמו זה של אורבן להסיט כספים לשיפור מצבו שלו ומצבם של חבריו ונאמניו במקום לאפשר צמיחה משמעותית ומתמשכת בתוך המדינה. כך היה גם בהונגריה של אורבן, שבה כמעט 70% מצמיחת התמ"ג הגיעה מקרנות האיחוד האירופי.
המשטר עשה שימוש מיוחד בפרויקטים של תשתית, תוך ניפוח מחירי החומרים ומשכורות העובדים כדי להונות את האיחוד האירופי ב-30% עד 40% מהכסף שהתקבל. שוב עולה לקדמת הבמה שמו של לורינץ' מזארוס, חברו הקרוב של אורבן, כמוטב בר מזל. מתקין הצינורות לשעבר הפך לבעלים של חברת בנייה וקיבל את הזכויות על 486 מיליארד פורינט (2.43 מיליארד דולר) של חוזים ציבוריים בין השנים 2010 ו-2017, 83% מהם הגיעו מהאיחוד האירופי.
שנה ראויה לציון בהונו של מזארוס הייתה בשנת 2018, כאשר חוזים בשווי של למעלה מ-245 מיליארד פורינט (906 מיליון דולר), מתוכם יותר מ-90% במימון האיחוד האירופי. לשם השוואה, קבלנים גדולים ומנוסים בהרבה במערב אירופה היו צפויים להרוויח סכום השווה ל-300 מיליון פורינט עם אותן הזדמנויות. עם שכר של 30 מיליארד פורינט (84 מיליון דולר) בשנה במשך עשור, מזארוס הפך לאחד משני האנשים העשירים ביותר בהונגריה. חברה בבעלות צאצאיו זכתה גם בחוזים לפרויקטים של תשתית ציבורית, אחד מהם ללא מכרז מקרן כדורגל בראשות מזארוס עצמו. מלבד זאת, לחברה הייתה הצלחה יוצאת דופן, יש שיגידו לא טבעית, בזכייה במכרזים ציבוריים יקרי ערך, והניבו רווחים יומיים של יותר מ-3,000 יורו.
חתנו של אורבן, אישטבן טיבורץ', שותף בחברה המתמחה בטכנולוגיית תאורת רחוב (Elios Innovativ Zrt), נחקר בשנת 2016 על ידי המשרד האירופי למניעת הונאה (OLAF) בגין מספר אי סדרים ו"ניגוד עניינים" בחוזים ל-35 פרויקטים של תאורת ציבור במימון האיחוד האירופי. לכמה מהפרויקטים הללו שהוענקו בין השנים 2011 ו-2015 היה רק מציע יחיד, ונראה שההצעות סודרו באופן שאפשר לחברה לנצח. האיחוד האירופי המשיך בחקירתו לאחר שהונגריה עצמה הפסיקה את חקירתה למרות שדו"ח OLAF נתן ראיות חזקות ל"אי סדרים הונאתיים" בנוגע לשימוש לרעה בכספי האיחוד האירופי.

איש אינו ראוי יותר לגינוי אוניברסלי, ובמיוחד להעמדה לדין פלילי, מאשר ולדימיר פוטין. כמה מחברי משטרו, כולל הצבא הרוסי, המפרים בפועל של מוסכמות המלחמה ומבצעי הזוועות באוקראינה ובסוריה, ראויים לחשבון נפש דומה מהסוג שבוצע על ידי בית הדין הצבאי הבינלאומי במשפטי נירנברג בשנים 1945-1946. מלבד רוסיה, אותן מדינות, הנמצאות כעת גם תחת הנהגה סמכותנית דה פקטו, אשר התיישרו בתמיכה ביוזמתו של פוטין, מוכיחות את עצמן ככאלו במידה רבה באופן שבו הן מתנהלות מבית ובפעולותיהן מבחינה גיאופוליטית. לא פחות מובהק הוא המשיכה של כמה תנועות פופוליסטיות במקומות אחרים, כולל ארה"ב, קנדה ואירופה, אשר התאהבו בתכונות של שלטון סמכותני. טיעוניהן יוצרים את האשליה שלרשות ממשלתית מרכזית וכל-יכולה יש יכולת גדולה יותר לספק פתרונות לתלונות חברתיות נפוצות ביעילות רבה ומיידית יותר. חלק מזה אולי נכון, אך בהחלט לא הכל, והדרך קדימה לעיתים רחוקות מבשרת טובות בסופו של דבר עבור אותה חברה ומדינתה.

שקיעתה של רוסיה הבולשביקית לגרסה מעוותת של שלטון קומוניסטי בשנות ה-20 וה-30 נכנעה לדיקטטורה סטליניסטית ולא הצליחה הרבה יותר תחת השלטון הסובייטי לאחר מכן, עד לקריסתה הבלתי נמנעת של ברית המועצות בשנת 1991. ההתאהבות בקומוניזם התבררה לא רק בסין אלא ברחבי המערב, כולל ארה"ב, שם דיווח וולטר דורנטי מהניו יורק טיימס על סיפור הצלחתו של סטלין, בעוד שאוקראינה, שבשליטת ברית המועצות, סבלה מרעב בשנים 1932-1933, שהרג מיליונים תחת שלטונו. וכך היה גם עם בניטו מוסוליני האיטלקי וגורלו הפשיסטים בשנות ה-20 וה-30, כאשר הוא הביא בתחילה שינוי שנראה כי סיפק את מה שהבטיחו הסנטימנטים הפופוליסטיים . איטליה תמצא את עצמה מתיישרת עם גרמניה הנאצית ונכנסת לתהום של מלחמת העולם השנייה. גמולה יגיע עם הוצאתו להורג הפומבית של מוסוליני בשנת 1945. שנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20 מצאו את גרמניה בעיצומה של תנועה פופוליסטית לאומנית, שנשאה תלונות חברתיות, אשר נראה כי להן פתרון מוכן בדוקטרינה הנאצית של היטלר. באופן דומה, האידיאולוגיה הנאצית הציתה תנועות בארה"ב ובבריטניה שנתנו דחף לרעיון שאידיאלים סמכותניים הבטיחו תוצאות טובות יותר ממה שהמדינה במצבה הנוכחי סיפקה.
מאה שנים חלפו מאז ראשיתן של התנועות הפוליטיות חסרות הגורל שהוזכרו לעיל, והגענו למלחמה נוספת באירופה שבוצעה על ידי שליט רוסי סמכותני נוסף, שהוא במקרה תוצר של זדון סובייטי קודם. רטוריקה מלאת שנאה, שחיתות, דיסאינפורמציה, בגידה, לוחמנות ומוות באים בעקבות משטרים אלה, אשר מחזיקים בשלטון זמן רב מדי, מספיק כדי לעכב את ההבטחה לחיים טובים יותר לדורות הבאים. רצונו של ויקטור אורבן לשחק את המערב תוך כדי שהוא מצדד במזרח ניכר לחלוטין ויכריח את אומתו להיות תלויה במשטר רוסי מושחת עוד יותר, אשר בסופו של דבר לא יתחשב ברווחתו.
זכויות יוצרים @Kost Elisevich, MD, PhD 2024. כל הזכויות שמורות. כל שכפול בלתי חוקי של תוכן זה יגרור נקיטת צעדים משפטיים מיידיים.