הגדרה של "טנקי": אדם בקצה השמאלי או הימני של הספקטרום הפוליטי, המתיישר עם משטרים סמכותניים זרים מושחתים כדי לקדם את סדר היום שלהם במדיניות חוץ, במחשבה שהם נעלים על זה של אומתו. (תרגום לרוסית: "אידיוט שימושי")
"קשה לחשוב על דברים; לכן, תנו לעדר להכריע את דעתו." - קרל ג' יונג
עם הסרקזם הזה, כך מתקדם הקמפיין העולמי של דיסאינפורמציה רוסית בצורותיה השונות, המופץ על ידי טרולים תקשורתיים ממומנים היטב, עיתונאים חסרי ידע, פוליטיקאים ואנשי אקדמיה שהטיותיהם חורגות ממעקות המחקר: היכנסו ל"טנקי". הרטוריקה היא דבר שבשגרה וחוזרת על עצמה, ומעניקה לאדם את התחושה שלמרות האבסורד שלה, ככל שהיא נאמרת לעתים קרובות יותר, כך גדל הסיכוי שהיא תיתפס כ"אמת". כדי להבהיר, ארצות הברית (US) וארגון האמנה הצפון אטלנטית (נאט"ו) לא יזמו את המלחמה באוקראינה כפי שחוקרים מסוימים נואשים לטעון ואחרים להוטים לחזור עליה. סיכום הטיעונים הרלוונטיים ניתן למצוא בסדרת מאמרים זו תחת הכותרת "תוכניותיו של פוטין לאימפריה לעומת פחדו של פוטין מפני חדירת נאט"ו" (1 ביולי 2023). באופן דומה, הרעיון שאוקראינה הייתה מעוז נאצי שאיים איכשהו על ריבונותה וטוהר התרבות של רוסיה משתקף בעיוותיו המונומנטליים של פוטין את ההיסטוריה ובנטייתו לדיסאינפורמציה כאמצעי למניפולציה של הרגשות המערביים. תובנות מסוימות בנושא ניתן למצוא במאמר שכותרתו "דיסאינפורמציה רוסית וחוסר הנוחות של האמת - 1941 ו-2022" (10 במאי 2023).
21 חודשי המלחמה האחרונים באוקראינה הביאו לנו תמונות רבות של זוועות בלתי ניתנות להפרכה שבוצעו על ידי חיילים רוסים, המצדיקות העמדה לדין של לוחמים בודדים, קציניהם והנהגת הקרמלין, וביניהם ולדימיר פוטין. האמת מרגשת אותנו בדחיפותה ובניבויה של מה שעתיד לבוא בהתחשב במה שנראה. לפיכך, ניסיונות להתנצל על פשעיותו של פוטין או להצדיק סיבות לכך שרוסיה שמרה על שטח אוקראיני עליו השתלטה יש לפרש כטעויות וחסרות אחריות. תחבולותיהם של אלו שבוחרים להימנע ממציאות התוקפנות הגלויה של רוסיה וליצור את האשליה שאחרים אחראים לביצוע הטרור הזה באוקראינה הן עלבון לאינטלקטואל האנושי. ישויות אלה אינן מציעות פתרון לסכסוך אלא פשוט מסר למערב ולנאט"ו, בפרט, להפסיק ולהפסיק, בידיעה שלפוטין אין רצון לעשות את אותו הדבר כל עוד משימתו לשיקום האימפריה נותרה בלתי שלמה.

דוגמאות בולטות לפעילות מסוג זה הן תנועות במערב תחת הכותרת "זעם נגד מכונת המלחמה", "רשת השלום והצדק" ו"שלום עכשיו! עצרו את המלחמה, עצרו את נאט"ו". גופים והפגנות אלו גייסו אנשים כמו מפלגת הירוקים בעבר ובהווה ושאפתנים פוליטיים ליברטריאנים שמרנים מארה"ב וקנדה, ופוליטיקאים מותשים אחרים, ספקי תעמולה רוסית ברשתות החברתיות, עיתונאים שמאלנים ופעילים חברתיים שמרגישים מחויבים להביע את דעתם בנושאים שבהם, במקרה הטוב, יש להם הבנה שטחית. הצהרותיהם מסתכמות בדבר הבא:
- מלחמה גרעינית בפתח. מהבנה זו עולה כי כל מדינה בעלת יכולת נשק גרעיני רשאית, כרצונה, לפלוש למדינה ריבונית בתחושה בטוחה שהיא יכולה לעשות זאת מבלי שתצטרך לתת דין וחשבון על העבירה. לפיכך, זהו כעת העולם שבו עלינו לחיות, ככל הנראה. איום המלחמה הגרעינית קיים כאן ובמקומות אחרים, וכל מדינה בעלת יכולת כזו חייבת לענות בעצמה האם היא מעוניינת להסתכן בהצתה עצמית אם תפעל במתקפה ראשונה שכזו. נראה כי התרברבות מצד אישים כמו נשיא רוסיה לשעבר, דמיטרי מדבדב, מנהיג צ'צ'ניה רמזן קדירוב ויו"ר הכבוד של המועצה הרוסית למדיניות חוץ ופנים, סרגיי קרגנוב, מתמתנת במהירות על ידי אותם רוסים בעלי שמץ של שכל.
- דאגות פנימיות דורשות מימון. בין אם נרצה ובין אם לא, מדיניות חוץ חייבת להתקיים לצד דאגות פנימיות בענייני המדינה של כל המדינות, ובמיוחד בענייני שחקן עולמי מרכזי כמו ארה"ב. כאשר מדינה סוררת בוחרת לערער את יציבותה של אזור בעולם למטרת רווח טריטוריאלי, לשבש חלוקת מזון עולמית, ליצור סכסוכים כלכליים מרחיקי לכת ולחתור תחת עקרונות דמוקרטיים, האם אין סיבה לפעול, גם כאשר הפתרון המיידי היחיד הוא צבאי? מה שנחשב לעניין מקומי ומבודד לכאורה במזרח אירופה הוא למעשה חלק מהיסטוריה ארוכה של התערבות רוסית ופלישות גלויות שאיימו על הרווחה העולמית, במיוחד לרעת המערב וארה"ב. הכוונה היא לפגוע בארה"ב, בכלכלתה ובמעמדה הגיאופוליטי.
רוסיה עוסקת כיום בפעולות צבאיות למחצה עם קבוצת שכירי החרב שלה, "וגנר" , במספר מדינות אפריקאיות, תוך שהיא נהנית ממשאביהן הטבעיים תוך פגיעה באינטרסים הלאומיים שלהן. היא ממשיכה לתמוך במשטר אסד בסוריה כדי לצבור השפעה פוליטית ולהקים בסיסים צבאיים במזרח התיכון , תוך שהיא מרוויחה גם ממשאבי טבע מקומיים. שכירי החרב של "וגנר" מבצעים פעולות אסטרטגיות דומות באמריקה הלטינית ובאיים הקריביים, עם נוכחות בוונצואלה, ניקרגואה וקובה, מעוזים של רגשות אנטי-אמריקאים. לכן, ניתן לשאול, היכן ארה"ב דוחפת בחזרה אם לא אוקראינה, עוצרת את רוסיה בפתחה, עוזרת למדינות אירופה לעמוד בפני הלוחמנות הרוסית ומביאה אותה ואת פוטין עצמו לדין וחשבון, בצדק.

ארה"ב הוכיחה, תחת הנהגה אחראית, שהיא מסוגלת לנהל בו זמנית וביעילות ענייני חוץ ופנים משמעותיים. במצב הנוכחי עם אוקראינה, היא אינה מחייבת אף אחד מכוחותיה לסכסוך. בתהליך, היא צברה מידע יקר ערך בנוגע למוכנות הצבאית הרוסית וליעילותם של אמצעי ההרתעה, בעודה מבקשת להביא תוקפן אכזרי לדין.
- משא ומתן למען שלום. ניסיון לנהל משא ומתן עם רוצח בתהליך רצח נותר בעיה כאן. לפוטין יש רקורד מוכח של אכזריות בשילוב עם זלזול בעמו. אין לו שום כוונה לשתף פעולה עם כל משא ומתן עד שישיג את מטרתו; פעולה אחרת תכריח אותו להודות בפשעים הרבים שבוצעו ותאיים על משטרו. יתרה מכך, הוא צופה במאמצים הרפובליקנים הטראמפיסטים הימניים הקיצוני בארה"ב שטוענים להפסקה מוחלטת של הסיוע לאוקראינה. אלא אם כן הכוונה ב"משא ומתן" תסתכם בכניעה של אוקראינה על כל השטחים הנמצאים תחת כיבוש רוסי, לא יהיה פתרון. תוצאה כזו תפגע קשות בכלכלת אוקראינה ותאיים על הישרדותה שלה. יתר על כן, הסכסוך יתחדש לאחר זמן נוח על מנת להשלים את המטרה הראשונית של המלחמה ולפלוש לשאר השטח האוקראיני. לאחר מכן, כל העיניים יהיו נשואות למולדובה מדרום, שם השטח הצפון-מזרחי שלה, טרנסניסטריה, כבר היה תחת השפעת סיעה פרו-רוסית ושם קיימת נוכחות צבאית רוסית קטנה. מה אם כן לגבי המדינות הבלטיות?
- יש לפרק את נאט"ו. באמת? אנחנו מדברים על ברית הגנתית רב לאומית שאליה הצטרפו רוב מדינות אירופה, לאחרונה אלו של מזרח אירופה, בעיקר למטרות ביטחון נגד אותה מדינה אחת, רוסיה, שלה היסטוריה ארוכה של לוחמנות כלפי שכנותיה. בקשות אלה לא התבקשו או נכפו על ידי נאט"ו, אלא נעשו מחופשיות כפי שהייתה זכותם במסגרת הסכמי הלסינקי משנת 1975.פירוק נשק חד-צדדי בקנה מידה כזה המוצע יחשוף את אירופה לאיום של סמכותנות במידה שלא נחוויה מאז מלחמת העולם השנייה. הרטוריקה היא יותר קטע חסר משמעות שעשוי לפנות לאלו שאיבדו את חוט ההיסטוריה ומאמינים שעתידם יכול להיות קשור לאנשים כמו פוטין. אלה הם הטנקיסטים האולטימטיביים.
"אחד החטאים המוזרים של המאה ה-20,אותו פיתחנו לרמה גבוהה מאוד, הוא חטא התמימות. נאמר שכאשר בני אדם מפסיקים להאמין באלוהים, הם לא מאמינים בכלום. האמת גרועה בהרבה: הם מאמינים בכל דבר." - מלקולם מוג'רידג'.
תחושה זו כבר אוששה באמצע המאה ה-20, כאשר מכונת התעמולה הנאצית החלה לפעול והתפתחה לתעשיית המדיה החברתית של ימינו. תעשייה זו נכשלה במידה רבה בהתמודדות עם דיסאינפורמציה משתוללת עם הכחשת האמת הברורה שלה ומסר שנאה מכוון למדי כלפי "האחר".
פוטין ניצל את השימוש בדיסאינפורמציה ובפילוג חברתי מובנה במערב כדי להסיט את תשומת הלב מכוונותיו האמיתיות באוקראינה, במיוחד בארה"ב, שם זכה לשבחים בקרב אנשי תקשורת בולטים, אוונגליסטים אמריקאים ופוליטיקאים רפובליקנים. דמוקרטיה ייצוגית נמצאת על כף המאזניים , שכן פוטין רואה בה איום לא רק על גבולותיו אלא גם ברחבי העולם. פירוקה בארה"ב, מעוז של דמוקרטיה, יוכיח לעולם שניתן לדרדר ולכבות אותה, ולא את האוטוריטריות .
טנקי אימצו את הנושאים שלו, חלקם במכוון, אחרים אולי מוכוונים יותר על ידי דעות קדומות ספציפיות שלהם. המדיה החברתית, בתורה, אפשרה תקשור בנפח גבוה של פלט מהיר, חוזר ורציף ללא מחויבות למציאות או לעקביות. בכך, היא מאיצה את הנטייה של אנשים לסווג את עצמם בתוך קבוצות מסוימות, לבנות חלק מזהותם על ידי השתייכות אליהן, ואף לחפש הצדקה להן מעבר למגבלות ההיגיון כפי תיאוריית הזהות החברתית . לאחר מכן, היא ממשיכה לאכוף מחסומים כנגד קבוצות אחרות ומונעת שיח הולם בתהליך. עם זאת מגיע הטירוף שלעיתים משתלט על החברה, ובפרט על מוסדות מסוימים.

בעוד שרוב בבית הנבחרים האמריקאי הצביע לאחרונה בעד המשך התמיכה באוקראינה (311 מול 117), 69 רפובליקנים בחרו לדחות את המימון. יותר ממחציתם נבחרו למושביהם בשני המחזורים הקודמים, 2020 ו-2022, מספיק כדי להראות את ההשפעה המזיקה שהייתה לממשל הרפובליקני הקודם על האידיאל האמריקאי ועל העקרונות עליהם הוא עומד. הרוב הגיע ממדינות הדרום, כאשר 29% מקבוצה זו ייצגו מחוזות בשתי מדינות בלבד, טקסס (11) ופלורידה (9). נימוקם להצבעה כזו משקף את הרטוריקה הפגומה של טנקי המלחמה. הם מתקשים למצוא בסיס התומך כראוי בטענותיהם - התנהגות שאינה הולמת את אלו המחזיקים בתפקיד כזה. פיוס רוסיה, כפי שהכריזה לאחרונה , וכפי שההיסטוריונית הת'ר קוקס ריצ'רדסון חזרה על כך, מזכיר לנו את יום השנה להסכם מינכן ב-30 בספטמבר 1938, כאשר ראש ממשלת בריטניה נוויל צ'מברלין סחר בשלום עם אדולף היטלר בכך שאפשר סיפוח חבל הסודטים לגרמניה. האחרונה הייתה חלק מהמדינה הריבונית צ'כוסלובקיה, והמהלך רק הזינה את תוכניתו המתמשכת של היטלר להשתלט על חלק ניכר מאירופה פחות משנה לאחר מכן, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה. האם אנחנו באמת חושבים שיש סיבה להאמין שפוטין לא ימשיך עם רעיונותיו האימפריאליסטיים?
רגש פופוליסטי התגנב לתפיסה הלאומית כאן בארה"ב, המאתגר את מטרת מתן הסיוע לאוקראינה להגנתה מפני פלישה בלתי חוקית לטובת מתן מימון נוסף לעניינים פנימיים. כתזכורת, ארה"ב מדורגת במקום ה-12בעולם בסיוע לאוקראינה כאחוז מהתוצר המקומי הגולמי (תמ"ג) עם 0.33% בתקופה שבין 24 בינואר 2022 ל-31 במאי 2023. חמש המדינות המובילות שתרמו יותר באופן יחסי (0.63% - 1.26%) הן אלו המאוימות ביותר על ידי רוסיה בסביבתן הקרובה - המדינות הבלטיות, פולין וסלובקיה. הטיעון, כמובן, מתעלם מהעובדה שרוסיה עלתה ותמשיך לעלות לארה"ב הרבה יותר בגלל האיום שהיא יוצרת ברחבי העולם בכוונה לערער אותה. אין סוף באופק לבזבוז הזה של כספים, משאבים ולעיתים, גם של חיים אמריקאים, אלא אם כן ארה"ב תבחר לקרוא לכך עכשיו - להביא את רוסיה לדין ולעשות זאת על אדמתה ומימיה של ארץ אחרת שבחרה לשאת את המאבק למענה ולעשות זאת בכוחות עצמה ברצון עמה.
זכויות יוצרים @Kost Elisevich, MD, PhD 2023. כל הזכויות שמורות. כל שכפול בלתי חוקי של תוכן זה יגרור נקיטת צעדים משפטיים מיידיים.
עוד הצעה טובה, קוסט! אני מציע בכבוד רב תיקון קטן אחד: הוספת המילים "עצלנים מבחינה אינטלקטואלית וחסרי אחריות" ל"עיתונאים חסרי ידע".