זהות רוסית בהוראת פוטין

זהות לאומית היא משהו מולד שחושל באופן מספיק כדי לספק לעמים ממוצא מגוון, ולדורות הבאים, את ההזדמנות לעצב את עצמם ואת אומתם לישות מתמשכת הדבקה באותם עקרונות שהולידו את אותה אומה. מימוש זהות כזו מאושש לעתים קרובות על ידי טרגדיה לאומית ומחויבות שלאחר מכן להתגבר עליה באמצעות כוחם המצטבר של עם האומה. היא מתממשת גם על ידי מחויבות מתמשכת של הנהגת האומה לדבוק בעקרונות שנקבעו בתחילה ולדבר אמת על עקרונות אלה בפני העם. חוקה נועדה להיות תזכורת מוחשית לאומה ולהנהגתה למחויבות זו.

עבור רוסיה האימפריאלית, אוטוקרטיה צאריסטית, מסמך רשמי כזה לא היה קיים במשך מספר מאות שנים עד 1906 לאחר מהפכה בשנה הקודמת. אפילו אז, הוא לא עשה מאמץ להגדיר את זכויות העם או נתן מושג כלשהו לגבי עקרונות הצדק האזרחי. הפלת השלטון הצארי על ידי המהפכה הבולשביקית של 1917 הביאה לחוקה של ברית המועצות משנת 1924 (לנין), ואחריה חוקה של סטלין משנת 1936, ולאחריה חוקה של ברז'נייב משנת 1977. כל תיקון כלל כבוד מסוים לחופש הביטוי, ההתאספות והדת בנוסף לזכויות חברתיות מסוימות ו"חובות של כל האזרחים". מעולם לא היה ברור שאף אחת מזכויות אלה נשמרה. מנגנון ביטחון ממלכתי רב עוצמה הבטיח כי חופש הביטוי ידוכא מלכתחילה, כי התנגדות תיענש, וכי אידיאולוגיות ומפלגות פוליטיות חלופיות נאסרו. עונשים קשים על עבירות קלות יחסית לכאורה הוטלו תוך פיקוח שיפוטי מפוקפק. הוצאות להורג ללא משפט, עקירות של מספר רב של עמים לאזורים מרוחקים ורצח עם מוחלט בתוך ברית המועצות היו הנורמה עבור הנהגה סובייטית שנטשה את אחריותה ולא נתנה תשומת לב לרווחת עמה.

הרטוריקה החוקתית השתנתה מעט מאוד במצב הנוכחי, מבחינת העקרונות שנקבעו או הזכויות הניתנות לעם הפדרציה הרוסית. כמו כן, הנהגת האומה לא עשתה הרבה כדי לשנות את התפיסה שהיא בוחרת שלא לציית לעקרונות שנקבעו בחוקה. מה בדיוק צריך העם הרוסי להרגיש כלפי ארצו וזהותו הלאומית כאשר הוא יכול רק להסתכל על מעללי מנהיגיו ועל הבושה שהביאה עליהם ועל האומה עקב מעשיהם הפושעים?

ב-9 בנובמבר 2022, קצת יותר משבעה חודשים לאחר פלישתו הבלתי חוקית לאוקראינה בתואנה של הגנה על רוסיה מפני איום משטר נאצי שאינו קיים בגבולה, ולדימיר פוטין הרגיש מחויב לחנך את הרוסים לגבי האופן שבו עליהם להרגיש כלפי עצמם.

בצו שלו, הוא מעצב את חזונו עבור רוסיה כמחודשת של ערכיה המסורתיים בעבר - משפחה, כנסייה ומדינה. על פני השטח, אפשר לחשוב שאלה מטרות יסוד ראויות לשבח עד להתייחסות להקשר ולמטרה בפועל של ההכרזה. רוסיה, לדברי פוטין, חייבת לקבוע את הסטנדרט המוסרי לפיו העולם צריך לציית כדי להתמודד עם מאמצי ארצות הברית (ארה"ב) וחתירתה לערער לא רק את טוהרתה האידיאולוגית של רוסיה אלא גם את המוסר של כל שאר האומות. פוטין מבהיר את תחושת הטוהר הזו ככבודה של רוסיה לקדושת החיים, זכויות האדם וחירויותיה, הפטריוטיות שלה ותחושת המוסר וההומניזם הנעלה שלה. ההצהרה יוצאת דופן בצביעות חסרת הבושה שלה לאור "המבצע הצבאי המיוחד" באוקראינה בשנה שעברה, שבגינו ספגה רוסיה גינוי בינלאומי.

פוטין התמקד מחדש בציור דימוי של שחיתות מוסרית על המערב באסטרטגיה החדשה שלו למחיקת מעלליו מהעבר הקרוב. בנרטיב שלו, בראש ובראשונה חטאיה של הברית המערבית בראשות ארה"ב, פוטין בוחר כעת למקד את תשומת הלב בקידום זכויות קהילת הלהט"ב+, אותן הוא רואה כאיום על ערכי המשפחה המסורתיים של רוסיה, וללא ספק יש פתרון פרימיטיבי. נראה כי הבעיה עם הנאציזם נדחקה לאיום פחות עם דאגה חדשה ומהירה יותר זו, דאגה שאולי תצדיק עוד יותר את מלחמתו של פוטין ואת הריגתם של צעירים רוסים נוספים, או, מבחינתו, כל מיעוט אתני אחר שניתן למחוק של פוטין הנלחם למען מטרתו. לבסוף, ברוסיה של פוטין, התקשורת תתפקד רק ככלי של המדינה לשמר ולחזק "ערכים מסורתיים" אשר אחרים עשויים להבין כביטול האמת, קידום מידע שגוי וקידום רטוריקה תעמולתית. כל סמכות עצמאית בתוך המדינה שתטיל ספק בהשפעה המשחיתת שנסיבות כאלה יעודדו בטווח הארוך תיעלם.

פעילים מוחים נגד מעצרם של גברים הומוסקסואלים במחנות ריכוז בצ'צ'ניה. בריסל, בלגיה בשנת 2017. קרדיט צילום: אלכסנדרוס מיכאילידיס

תפיסתו של פוטין לגבי "ערכים מסורתיים רוסיים" מסתכמת במניפסט אנוכי המושרש בפנטזיה המתבגרת שלו על תהילה אימפריאלית, להט פטריוטי, רוחניות מיסטית ויוצאות דופן רוסית. היא מנסה ליצור זהות רוסית במסגרת תפיסה מעוותת אך מפותחת היטב של סכסוך עם המערב, שנועדה לקדם שנאה לאחרים, הנצחת מחלוקת עולמית והישרדותו של פוטין עצמו. האובססיה שלו להחזיר את העבר לנרטיב של עתידה של רוסיה נותרה מוטעית כעת כפי שהייתה כשהחל את נשיאותו עם שלטון טרור על צ'צ'ניה לפני יותר משני עשורים. עבר זה, שהוא כה חיוני עבור פוטין, הוא רק זה של רוסיה הצארית והסדר החברתי הרוסי שאכלס אותה, כלומר אלה הקשורים מבחינה אתנית, תרבותית, דתית ולשונית לתפיסה ההיסטורית של רוסיות כפי שהתפתחה משורשיה הפינו-סלאביים. זוהי גרסתו של פוטין לזהות הרוסית, אשר מנוגדת לגיוון הרב-אתני המתבטא בעיקר בדרום באזור הקווקז וברחבי המזרח, שם מבחינה היסטורית נשלטו האדמות על ידי עמים ממוצא מרכז אסייתי ומונגולי. האם אנשים אלה נוטים להרגיש נמשכים לרעיון של פוטין על אחדות רוסית בהתחשב בהיסטוריה שלהם של דיכוי, עקירה ושלילת זכויות?

רוסיה של פוטין מכונה באופן הולם יותר הפדרציה הרוסית (RF), מיזוג של רפובליקות ויחידות מנהליות אחרות, שהייתה בעבר חלק מאיחוד גדול בהרבה של רפובליקות סוציאליסטיות סובייטיות (ברית המועצות) במהלך התקופה הסובייטית, אך התפרקה ב-1991 לאחר פחות מ-70 שנות קיום. במקומו הוקמה חבר העמים הקטן יותר של מדינות עצמאיות (CIS), שהוקם על ידי הסכמי בלובז' משנת 1991, במסגרתם ה-RF קיבלה על עצמה תפקיד דומיננטי כיורשת מכניקת הסחר והביטחון שסופקו בעבר בתקופה הסובייטית. בסופו של דבר, איחדו 11 רפובליקות לשעבר של ברית המועצות לאיחוד קונפדרטיבי של מדינות ריבוניות לכאורה, שכללו את ה-RF, אוקראינה, בלארוס, מולדובה, ארמניה, אזרבייג'ן, קזחסטן, טורקמניסטן, אוזבקיסטן, טג'יקיסטן וקירגיזסטן. כולן חתמו על פרוטוקול אלמה-אטה שקבע סחר משותף באמצעות הסכמים רב-צדדיים עצמאיים וביטחון משותף. אוקראינה וטורקמניסטן, לעומת זאת, בחרו לא לאשרר את מגילת חבר העמים ולכן לא הפכו לחברות מלאות. גאורגיה הצטרפה למדינות חבר העמים בשנת 1993 אך פרשה בשנת 2008 בזמן מלחמת רוסיה-גאורגיה, כאשר פוטין הפר את ההסכם של רוסיה במגילת האו"ם על ידי פלישה לשטח ריבוני גאורגיה. אוקראינה עזבה רשמית את מדינות חבר העמים בשנת 2018 בעקבות פלישות בלתי חוקיות דומות של רוסיה לחצי האי קרים ומזרח אוקראינה בשנת 2014. במאי 2023, מולדובה הודיעה על רצונה לסגת במחאה על סחיטת האנרגיה של רוסיה ואיומים על ריבונותה. דפוס של זלזול בריבונות טריטוריאלית נותר בלב חוסר יכולתו של פוטין לנקוט בפתרון משמעותי של תלונות של מדינות חברות בחבר העמים ומדגים את העדפתו להיטמען בחזרה בתחומו האימפריאלי. למרות שמדינות מסוימות נותרו בקשר, נראה שזו במידה רבה שאלה של מעשיות לאפשר להן אמצעים לנהל את ענייניהן עם הבטחה מסוימת לביטחון למרות האיום לכאורה.

למרות שמדינות חבר העמים הפכו במהרה למיזם לא מתפקד ברובו, הן עדיין נחשבו בעיני פוטין כאמצעי להשפיע על חברותיהן, ובמיוחד על מדינות מרכז אסיה, בשל האיום של קשרים אפשריים ונאמנויות פוטנציאליות עם מדינות אסיה שכנות ממזרח ומדרום. רוסיה ניצלה לרעה את זכויותיה כ"ראשונה בין שווים" בתוך מדינות חבר העמים בכך שכפתה יחסי סחר עם שותפותיה בחבר העמים המעדיפות את היצוא שלה כדי לשפר את כלכלתה שלה. יתר על כן, למרות פרוטוקול אלמה-אטה, מלחמותיה של רוסיה עם גאורגיה ואוקראינה כבר הראו למדינות חבר העמים הנותרות שאין לה שום כוונה לעמוד בהסכמתה לכבד את הבטחתה לשמר את ריבונותה של כל מדינה שבוחרת להשתלב עם סוכנויות, כגון האיחוד האירופי (EU) או ארגון האמנה הצפון-אטלנטי (NATO), מחוץ לתחום השפעתה.

יצירת אמנת חבר העמים לזכויות אדם וחירויות יסוד נתפסה כדרך שבאמצעותה חבר העמים יוכל להבטיח את חופש הביטוי והביטחון של הפרט. עם זאת, דו"ח משנת 2001 של הוועדה לעניינים משפטיים וזכויות אדם של המועצה האירופית קבע כי אמנת חבר העמים "לא משרתת שום מטרה לגיטימית מלבד כהצהרה פוליטית או... כמשטר המציע את המינימום של הגנה על זכויות אדם למדינות פוסט-סובייטיות". יתר על כן, מושבה של ועדת חבר העמים לזכויות אדם שכן במינסק, בלארוס, מדינה הנשלטת על ידי משטר דיקטטורי שבשנים האחרונות ביצע טיהור של החברה האזרחית שלו, מה שאילץ את סגירתם של כלי תקשורת עצמאיים וארגוני זכויות אדם. מורשתו של פוטין לאורך מנהיגותו מציגה שורה של הפרות זכויות אדם שהסלימה רק במהלך הסכסוך הנוכחי באוקראינה.

שטחה היבשתי של רוסיה משתרע על פני 6.6 מיליון מיילים רבועים, משתרע על פני 11 אזורי זמן, ומתגוררים בו 144.4 מיליון אנשים מגוונים. קרדיט למפה: ברדוקז' פטר

מה ניתן לומר, אם כן, על המצב הפנימי ברפובליקה הצרפתית עצמה, עם שטח של 6.6 מיליון מיילים רבועים, המשתרע על פני 11 אזורי זמן, ואוכלוסייה של 144.4 מיליון תושבים? עד לאחרונה, יותר מ-60% משטחה של הרפובליקה הצרפתית הוכרזו כבלתי ראויים למגורים או פשוט בלתי מיושבים, מכיוון שלא היו אדמה חקלאית עקב קפאת העד, אך שינויי האקלים צפויים לשנות את הנוף עם הזמן. המאפיין הגיאוגרפי הבולט שלה הוא רכס הרי אורל הצפוני-דרום, המסמן את הגבול המזרחי של אירופה ומפריד בין מישור צפון אירופה (NEP) במערב לבין מישור סיביר במזרח. כ-75% מאוכלוסיית הרפובליקה הצרפתית מתגוררת בתוך ה-NEP, שם ממוקמות הערים הגדולות ביותר, ומהווה גם כ-40% מכלל מסת היבשה של אירופה.

רכס הרי אורל, הנמתח מצפון לדרום, מסמן את הגבול המזרחי של אירופה, ומפריד בין מישור צפון אירופה במערב לבין מישור סיביר במזרח.

לרפובליקה הרוסית 83 חטיבות מנהליות טריטוריאליות, מתוכן 21 רפובליקות לאומיות, שכל אחת מהן בית לקבוצה אתנית לא-רוסית ספציפית או פשוט רב-אתנית, וארבעה מחוזות אוטונומיים נוספים המכילים גם הם קבוצה אתנית דומיננטית. יותר מ-190 קבוצות אתניות מהוות בסך הכל יותר מ-20% מהאוכלוסייה ומפוזרות על פני שטח נרחב של הרפובליקה הרוסית, מה שהופך אותה לאחת המדינות הרב-אתניות הגדולות בעולם. לא כל הקבוצות האתניות הללו יכולות לטעון לנוכחות טריטוריאלית מובחנת. מבין 21 הרפובליקות וארבעת המחוזות האוטונומיים שיכולים, האם יש דבר כזה זהות רוסית או אפילו רצון לציית לצו ממשלתי מרכזי המחייב אותן להיות מזוהות עם זהות כזו? לרוב הרפובליקות הלאומיות יש דומיננטיות אתנית יחידה מוגדרת, בעוד שמעטות מאוכלסות במספר עמים אתניים. בסך הכל, רפובליקות אלה מכילות 35 קבוצות אתניות, בעוד שארבעת המחוזות האוטונומיים הקטנים יותר מכילים שישה נוספים. נוכחותן של הבחנות טריטוריאליות אתניות לא-רוסיות אלה מדגישה את אופייה של רוסיה כיום כפדרציה ולא כישות מגובשת באמת בעלת זהות משותפת, הדומה יותר להסדר עסקי בין תחומי שיפוט מנהליים.

כ-80% מהאנשים החיים בשטח האירופי של רוסיה, ממערב להרי אורל, הם רוסים אתניים, כאשר מיעוטים אתניים מורכבים מעמים פינים, גרמאנים וטורקים. האחרונים לא רק מפוזרים על פני כל רוסיה, אלא נמצאים באזורים צפופים יותר של צפון הקווקז בין הים השחור והים הכספי, כולל הרפובליקות צ'צ'ניה, דגסטן, אינגושטיה, צפון אוסטיה, אבחזיה וקברדינו-בלקריה, שכולן מוסלמיות ברובן. יש היסטוריה ארוכה של דיכוי, גירוש ויישוב מחדש ברחבי האזור, עוד מימי רוסיה הצארית, והשתרעה עד לתקופה הסובייטית ועד לתקופת שלטונו של פוטין, שבמהלכה פשעי מלחמה במלחמתו האכזרית בצ'צ'ניה בפרט.

תושבים צ'צ'נים בגרוזני, הרפובליקה הצ'צ'נית, רוסיה. קרדיט צילום: סרגיי רוסנוב

תוצאות מפקד האוכלוסין של רוסיה לשנת 2021 שפורסם בשנת 2022 הראו ירידות משמעותיות באוכלוסיית המיעוטים האתניים שלה. הטטרים, המיעוט האתני הגדול ביותר ברוסיה וממוצא מונגולי, הראו ירידה של כמעט 600,000, בעוד שאלו של המארי, הצ'ובש והאודמורטים ירדו ב-22.6%, 25% ו-30% בהתאמה. דווח כי ברוסיה הייתה התמותה העודפת מבין 37 מדינות בעלות הכנסה גבוהה בשנת 2020, במיוחד ברבעון האחרון, כאשר מגפת הקורונה השתרשה. השטחים שנפגעו בצורה הקשה ביותר היו אלו שבהם מיעוטים אתניים שלטו והיכן ששירותים רפואיים היו הכי פחות זמינים - אזור הקווקז הצפוני (צ'צ'ניה, דגסטן, אינגושטיה), אזורי הוולגה והאורל הדרומיים, וכן במישור הסיבירי. הפרות זכויות אדם , כפי שבאו לידי ביטוי בהזנחה מצד המדינה, ניכרו גם בנושאים כמו היעדר חוקים האוסרים מילת נשים ורציחות על רקע כבוד של נשים באזור הקווקז הצפוני הנשלט על ידי מוסלמים.  

החוקה הרוסית מבטיחה שוויון למיעוטים אתניים ללא קשר לגזע, שפה, מוצא ודת, וגם הרוסיה התחייבה לדבוק בהסכמים בינלאומיים כדי לאפשר קיום תרבות, דת, שפה ומסורת. עם זאת, המדינה חיפשה דרכים לדכא ביטויים של זהות אתנית המבקשים לשמר את שפת המיעוט והתרבות. אפליה נרחבת, כולל פשעי שנאה, נמשכה ללא הפוגה. אדמות מסורתיות של מיעוטים אתניים מסוימים נתפסו ונוצלו על ידי גופים תאגידיים למטרות כרייה והפקת דלקים מאובנים. גופים ילידיים טריטוריאליים בעלי שלטון עצמי הוסרו, ופעילים דוכאו והוגשו נגדם כתבי אישום בעבירות פליליות מפוברקות. עמדות אלו נותרו ללא שינוי היסטורי מאז תקופת רוסיה הקיסרית והיו ניכרות מאוד עדיין בעידן הסובייטי של אמצע המאה ה-20,כאשר בוצע רצח עם באוכלוסיית הטטרים בתקופת הדיקטטורה של סטלין.              

מלבד האוכלוסייה האתנית הילידית המתגוררת בתוך הרוסיה הרוסית, כ-9 מיליון מהגרים ממרכז אסיה חיים ועובדים ברוסיה, בעיקר מהמדינות הדרומיות השכנות אוזבקיסטן, טג'יקיסטן וקירגיזסטן, ופחות מקזחסטן וטורקמניסטן. יש להם גישה חופשית מוויזה למשך 90 יום בכל פעם ומספקים חלק ניכר מכוח העבודה התומך בשירותים עירוניים, בנייה, תחבורה, תברואה וטיפול ביתי ברוב הערים הגדולות. מכיוון שהם נבדלים על פי תכונותיהם מרוסים עניים, הם זוכים ללעג בשל היכרותם המוגבלת עם השפה והתרבות הרוסית, משמשים כשעיר לעזאזל לבעיות חברתיות, הם מטרה של המשטרה וסופגים אפליה חברתית ותקיפות גזעניות. רבים מהם התמודדו עם איומי גירוש ללא סיבה מוצדקת. עקב סנקציות בינלאומיות שהוטלו ואובדן תעסוקה עם עזיבתן של חברות מערביות רבות את הרוסיה, כ-200,000 מהגרים כבר חזרו למרכז אסיה בשנה האחרונה. יותר ויותר, מהגרים ממרכז אסיה נאלצים לחתום על חוזים עם משרד ההגנה הרוסי על מנת לקבל אזרחות רוסית. הכוונה היא להפוך אותם לזכאים לגיוס צבאי לתמיכה במאמץ המלחמתי של רוסיה באוקראינה. 

משפחת אגין בוריאט בתלבושות מסורתיות. מחוז אגין-בוריאט, חלוקת אזור זבאיקלסקי, סיביר, רוסיה. קרדיט תמונה: Kirill Skorobogatko

העדות האחרונה להתעללות במיעוטים אתניים ברפובליקה הרוסית היא התמותה הלא פרופורציונלית של אנשי צבא לא רוסים שהשתתפו בפלישה לאוקראינה ב-2022. מספר הנפגעים בקרב בני מיעוטים אתניים ממוצא דגסטני, טובאן, באשקיר, בוריאט ועמים לא רוסים אחרים בחזית במהלך השנה הראשונה של המלחמה לא חמק מעיניו. במהלך 2022 לבדה, מספר ההרוגים בשדה הקרב (לכל 100,000) בקרב בני מיעוטים אתניים היה פי שניים עד פי שישה מזה של בני הרוסים, שמנו 33 לכל 100,000 בקרב ההרוגים. לשם השוואה, רפובליקת טובה הקטנה והמרוחקת יחסית, הגובלת במונגוליה, איבדה 172 לכל 100,000; רפובליקת בוריאטיה השכנה, הגדולה מעט יותר, איבדה 162 לכל 100,000; צפון אוסטיה באזור הקווקז, אשר חולקה מגאורגיה במהלך פלישת רוסיה לאומה זו ב-2008, איבדה 109 לכל 100,000; ורפובליקת גורנו-אלטאי, הגובלת בקזחסטן ובמונגוליה, איבדה 102 נפשות לכל 100,000. מנקודת מבטה של ​​אוכלוסיית הרפובליקות הללו, הקורבנות נראים אף יותר בולטים. במפקד האוכלוסין של טובה בשנת 2021 נמנו 337,000 נפשות, בעוד שבגורנו-אלטאי, הרפובליקה הפחות מאוכלסת ברפובליקה הרוסית, דווח כי מתגוררים בה 211,000 נפשות. מחוז ננץ האוטונומי הקטן יותר, הגובל באוקיינוס ​​הארקטי ממערב להרי אורל, עם אוכלוסייה של 42,000 תושבים בלבד, איבד יותר מ-160 נפשות משלו במלחמה, בעוד שמחוז צ'וקוטקה האוטונומי בפינה הצפון-מזרחית הקיצונית ביותר של רפובליקה הרוסית, עם אוכלוסייה של 47,000 תושבים, איבד מספר דומה, כל אחד מהם יותר מפי שניים מהמספר היחסי של רוסים אתניים.

נשים בלבוש טובאני לאומי וכיסויי ראש במתחם האתנו-תרבותי בשטח רפובליקת טובה אלדין-בולאק, רוסיה. צילום: איגור סטומכין

למרות חוסר התאמות אלו, כאשר הגיע הזמן לגייס כוחות נוספים ל"מבצע הצבאי המיוחד" של פוטין, מיעוטים אתניים שוב היו מטרה מוגזמת לגיוס בתוך רפובליקות וטריטוריות מסוימות. מחוז קרסנויארסק הוא בית למגוון רחב של ילידים בסיביר בקרב אוכלוסייתו המונה 2.8 מיליון נפש. הגיוס כאן היה גדול פי 4.5 ממה שהוכרז בפועל בצו שניתן בתחילה. הרפובליקות הקטנות יותר של בוריאטיה בדרום סיביר ודגסטן וקלמיקיה באזור הקווקז סיפקו פי שניים עד שלושה מהמספרים שהוכרזו במקור עבור כל אחת מהן. פעולות אלו עשויות בהחלט להיחשב לבגידות מצד המדינה כאשר הן נבדקות מנקודת מבטן של הקהילות האתניות המכוונות על תמיכתן האלקטורלית לפוטין בעבר. מחאות פרצו הן בקווקז והן בסיביר על תלונות אלו האחרונות ועל אלו מהעבר שהובילו לרמת חיים נמוכה יותר מזו של הרוסי הממוצע.

אלמנט נוסף בחברה הרוסית אשר באופן בלתי נמנע יהיה בעל השלכות על עתידה הוא צעיריה. מתרחשת ירידה מתמדת באוכלוסייה, אשר רק החריפה בשלוש השנים האחרונות עם אובדן של שני מיליון בני אדם יותר ממה שנחזה על ידי מגמות שיעור הילודה, תוחלת החיים הנמוכה יותר ושיעור התמותה הגדל באופן כללי. ניתן לייחס חלק ניכר מהנסיבות הנוכחיות למלחמה, מחלות, ובמיוחד להגירה האחרונה של צעירים, בעיקר צעירים, הנמלטים מגיוס חובה ולמצב המחמיר בנוגע לחירויות הפרט. הערכות של בית הספר הגבוה לכלכלה של מוסקבה מצביעות על צורך סביר בהגירה שנתית מפצה של 390,000 לרוסיה הרוסית למשך שארית המאה כדי לייצב בסופו של דבר את אוכלוסייתה. אך במצב העניינים הנוכחי, ההגירה לרוסיה הרוסית ירדה מכ-430,000 בשנת 2021 ל-61,900 בשנת 2022, ובמקרה כזה ירידה באוכלוסייה תימשך אלא אם כן יפוצה על ידי עד 900,000 מהגרים מדי שנה עבור הדור הבא.

יתר על כן, לצעירים הרוסים יש עניין מועט במלחמה עם אוקראינה ואינם מאמינים באווירה שמקדם משטרו של פוטין בנוגע לקיצונים אוקראינים המהווים איום על רוסיה. הם אינם טורחים להשתמש בתקשורת הממלכתית, כפי שהם יודעים שהיא מזוהמת ברטוריקה תעמולתית ובמידע שגוי שניתן בקלות להשוות ולפסול עם מקורות חיצוניים. למעלה מ-80% מהרוסים המתגוררים בערים מתחת לגיל 30, בעלי השכלה גבוהה ונחשפים בעיקר לרשתות החברתיות ולא לטלוויזיה הממלכתית, מתנגדים למלחמה. הדורות הצעירים מודאגים יותר מתנאי החיים בבית, כאשר סקרים מראים כי 65% מבני 18 עד 24 מאמינים שענייני פנים הם בעלי עדיפות גבוהה יותר ממדיניות חוץ. צעירים רבים מאמינים שסכסוך עם המערב רק מגביל את הזדמנויותיהם לנסיעות, חינוך ויתרונות כלכליים. הם מודעים היטב לעוולות שאינן נענשות ולאכיפת החוק שלעיתים נכשלת להתערב במצבים הנוגעים לבעלי זכויות יתר בתוך הממשלה או לאלה הנמצאים בשולי הממשלה באופן מיידי. סמכותנות, לא משנה כמה מוסווית, אינה סיכוי מושך עבורם.

מה אם כן לגבי הזהות הרוסית עם האכזבה בקרב הצעירים והצורך בזרימה מתמשכת של מספר רב של זרים, שסביר להניח שלא יחלקו את האתוס המושרש ברוסי המבוגר בהרבה? כפי שניסח איגור קוצ'טקוב, הסופר הרוסי ופעיל זכויות האדם, בתודעתם של הרוסי המבוגר והמשטר הנוכחי, "זה יהיה הסוף, כי מי יילחם עבורנו במלחמות?" תגובתו של פוטין לחששות הגוברים הללו הייתה הגברת מאמצי התעמולה בבתי הספר הרוסיים, והתמקדות בילדי גן חובה כדי לגרום להם לאמץ את הרטוריקה לא רק המצדיקה מלחמה בלתי חוקית, אלא גם מזכירה להם את גרסתו למציאות הרוסית הנוכחית של קורבנות ואת הצורך להתגבר על הדחף להסכים לסטיות המערב.

משימה מונומנטלית ניצבת בפני פוטין בן השבעים וחברתו הפוסט-סובייטית. בעוד שהרוסי המזדקן מחפש ביטחון ברטוריקה התעמולתית של התקשורת הממלכתית, וחלק מהרוסים בגיל העמידה עדיין עשויים להרשות לעצמם את ההתנשאות הימנית והמתפנקת של קידום אידיאולוגיה לאומנית, צעירי רוסיה, המתמודדים עם עתיד הולך ופוחת, פנו למקורות חיצוניים של אמת עיתונאית והזדמנויות דרך המדיה החברתית. הם יבחינו בין תעמולה למציאות ויבחרו באפשרות השנייה. יהיה זה עליהם ועל כל אלה הנכנסים ממקומות אחרים לקבוע זהות רוסית שתדבר על האמת על מצבם ותציג את עצמה באופן נטול הצביעות של פוטין.

בסופו של דבר, כישלונו של פוטין כמנהיג נובע פשוט מחוסר יכולתו לדבוק בעקרונות ההומניטריים הבסיסיים של מה שחייב להדריך אומה, כקולקטיב, לנצח נצחים, כלומר לדבר אמת למה שמרכיב את הרוח הרוסית ולא לתמרן אותה למטרותיו שלו. לא שפת השנאה והאלימות היא שתעצב זהות רוסית, אלא משהו שונה לחלוטין.

זכויות יוצרים @Kost Elisevich, MD, PhD 2023. כל הזכויות שמורות. כל שכפול בלתי חוקי של תוכן זה יגרור נקיטת צעדים משפטיים מיידיים.


מחשבה אחת על "זהות רוסית בהוראת פוטין"

  1. זה היה קריאה מהנה מאוד - זה מוכיח שוב ושוב את חוסר היכולת של פוטין לטפח עתיד לגיטימי ובר-חיים עבור אזרחי הפדרציה! כותרת נהדרת גם כן!

התגובות סגורות.