טריטוריה בלטית ייחודית - מחוז קלינינגרד ("מחוז" מתייחס לאזור מנהלי ברוסיה) - ממוקמת מבודדת, מנותקת מהפדרציה הרוסית עצמה, ומופרדת ממנה על ידי ליטא מצפון-מזרח ופולין מדרום-מערב, שתיהן חברות בארגון האמנה הצפון-אטלנטית (נאט"ו). ככזו, זוהי מובלעת, בגודל 15,100 קמ"ר, הפונהמערב. ליטא ופולין חולקות גבול, באורך 64 מייל בצד הנגדי, המשלים את גבול מחוז קלינינגרד מדרום-מזרח, ומפריד בינו לבין בלארוס, בעלת ברית קרובה של רוסיה. גבול פולין-ליטאי זה מוגדר בדרך כלל על ידי מסדרון סובאלקי , שהוצע כנתיב "חוץ-טריטוריאלי" לסחר בסחורות ובחומרים עם רוסיה.

מה שהופך את הגבול הזה למעניין במיוחד הוא תוצאה של פלישת רוסיה לאוקראינה. בתגובה להפרת החוק הבינלאומי, האיחוד האירופי (EU), אליו ליטא משתייכת, הטיל סנקציות שגרמו לליטא עצמה לסגור את גבולותיה לסחורות מסוימות הנסחרות על ידי רוסיה או להובלת ציוד אחר. בתסריט הזעם הסטנדרטי והצדקני שלה, רוסיה איימה על ליטא בנקמה, שטרם נוסחה, ככל הנראה. עם זאת, יש לכך יותר, שכן מחוז קלינינגרד במקרה הוא בעל חשיבות צבאית אסטרטגית עבור רוסיה. הוא מספק את נמל החורף היחיד ללא קרח עבור הצי הרוסי בים הבלטי; כלומר, עד ששינויי האקלים יפעילו את השפעתם בנושא.
מפקד אוכלוסין משנת 2021 זיהה אוכלוסייה של 1,029,966, ירידה מ-1,165,000 שזוהו במפקד אוכלוסין משנת 1950, אשר באותה עת היה רק מחצית המספר באותו שטח כשהיה חלק מגרמניה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. העיר הגדולה שלה, קלינינגרד, לשעבר קניגסברג, הראתה ירידה ניכרת בקצב הצמיחה משיאו בשנות ה-60, אז עמד הממוצע על 3.60%, ל-0.41% בשנת 2023. הסיפור העצוב העומד בבסיס הטרגדיה של מחוז קלינינגרד מתחיל לאחר מלחמת העולם השנייה עם ועידת פוטסדאם ביולי 1945, כאשר מנהיגי בעלות הברית ויתרו על מה שהייתה אז קניגסברג, בירת פרוסיה המזרחית, והשטח הסמוך לה לשליטתה המנהלית של רוסיה הסובייטית.
ההחלטה לגבי יישוב השטח הסופי הייתה אמורה להתקבל עד להערכת מומחה של הגבול ולקביעה שלאחר מכן על ידי הסדר הסופי ביחס לגרמניה, אשר לא התקיים עד ספטמבר 1990. באחרון, הותר איחוד מחדש של מערב ומזרח גרמניה, תוך הוצאת פרוסיה המזרחית בין שאר השטחים של מזרח גרמניה. גבולה של גרמניה עם פולין יישאר כפי שכבר הוסכם. חשוב לציין, לא ניתנה כל ניסוח לאישור זכות הסיפוח של מה שהפך כיום למחוז קלינינגרד לרוסיה. באופן דומה, חוק הכניעה הצבאית הקודם, שהתייחס לכניעה ללא תנאי של כל הכוחות הגרמניים לבעלות הברית, שנחתם במאי 1945, הבטיח כי אף שטח גרמני כבוש לא יסופח אוטומטית על ידי המנצחים.
מבחינה היסטורית, קיימות מספר דוגמאות לתקדים כזה השולל את זכות הסיפוח, כך שעל פי המשפט הבינלאומי, אין הרבה מה לטעון לתמיכה בתביעתה של רוסיה על השטח ש"ניהלה" אך ורק לטובתה. הרוסים שמרו על שתיקה די גדולה בנושא וכעת יטענו לזכות לתפוסה ממושכת של השטח כתגובה הולמת לכל התנגדות עכשווית. אך כיצד תביעה בלתי לגיטימית במקורה מצדיקה תביעה מוצדקת במועד מאוחר יותר? יתר על כן, כיצד לא ניתן לשקול מצב זה על רקע רחב יותר ובעל רלוונטיות רבה יותר הקשור לתקדימים בזירת המשפט הבינלאומי וזכות המגורים המוקדמת? עוד על כך בהמשך.

כיצד כל זה קרה? ההתקדמות הרוסית על גרמניה ממזרח בשנת 1944, כאשר מלחמת העולם השנייה התחילה את דרכה הבלתי נמנעת. הדבר הביא לכיבוש צבאי של מזרח אירופה, כולל שטחה של פרוסיה המזרחית, שהייתה אז חלק מגרמניה, ובירתה קניגסברג. יוזף סטלין כבר הביע את התעניינותו ברכישת העיר והשטח הסובב אותה בשל ערכה האסטרטגי כנמל ימי עם גישה לים הבלטי כל השנה. מעניין לציין, שהוא הדגיש את הצורך בנקמה באומה שביצעה את המלחמה נגד רוסיה. הפלישה גרמה לאובדן משמעותי של חיים בתוך רוסיה, ואף ברחבי חלק נרחב מהחלק המערבי של ברית המועצות. ייתכן שניתן לייחס חלק ניכר מהאחרון לחוסר מוכנותו ההגנתית של סטלין ולניהול הכושל של צבאו בנוגע לניהול המלחמה בחזית המזרחית. אולי הבולט ביותר היה תמיכתו בגרמניה הנאצית עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, אשר עוסקת בהסכם אי-התקפה מולוטוב-ריבנטרופ משנת 1939, ולאחריה פלישה רוסיה עצמה לפולין ורומניה ממזרח.
לאחר שהשליטה המנהלית על קניגסברג והשטח הסובב אותה, שכונה באותה תקופה "ליטא הקטנה", נמסרה לרוסים, סטלין לא בזבז זמן רב בהפיכתה למובלעת הרוסית שתהיה. הדבר החל למעשה עוד לפני תום המלחמה, כאשר הרוסים, ללא סיבה אסטרטגית מוצדקת, המשיכו בהרס העיר דרך היבשה. רדק סיקורסקי, שר החוץ לשעבר של פולין וחבר הפרלמנט האירופי הנוכחי, תיאר בצורה הטובה ביותר את הזוועה בהקשרה הנכון: "שבע מאות שנים של היסטוריה עלו בעשן בשבוע אחד של הפגזה..." ו"עד אז, ההחלטה להשמיד את פרוסיה המזרחית ולהעניק את קניגסברג לברית המועצות כבר התקבלה".
כמה מאות אלפי גרמנים וליטאים, אלו שלא נמלטו מהמתקפה הרוסית, מתו לאחר מכן מרעב, מחסור ומחלות, או גורשו לסיביר, שם מצאו את אותו סוף. אחרים גורשו לגרמניה. בסך הכל, למעלה ממיליון תושבים מקוריים הוחלפו לאחר מכן על ידי אנשים שהועברו מצפון ומרכז רוסיה, ובכך החלו את תהליך הרוסיפיקציה של השטח. מבחינה היסטורית, זו הייתה דפוס מקובל של שליטה בשטחים נתבעים בתוך האימפריה הרוסית של המאות ה-18וה -19, ועל ידי רוסיה הסובייטית במשך רוב המאה ה-20. דוגמאות בולטות למדיניות כזו כוללות את הרוסיפיקציה של מזרח אוקראינה, ואולי, בהשוואה טובה יותר לחומרתה, את רצח העם של האוכלוסייה הטטרית בחצי האי קרים.
החתרנות המכוונת והחיסול המוחלט של התרבות האזורית, השפה ובסופו של דבר של מורשת הטריטוריה לבשו צורות רבות. שמות גרמניים של ערים, עיירות, רחובות ומוסדות, כולל שמות מקומות, שונו לגרסאות רוסיות. באופן זה, קניגסברג הפכה לקלינינגרד, על שמו של מהפכן בולשביקי ותיק, מיכאיל קלינין, שהפך ליו"ר הוועד הפועל המרכזי של ברית המועצות ומת באופן נוח בשנת 1946 כאשר היה צורך לבחור שם מתאים למה שהרוסים ראו כשטח החדש שנרכש על ידם. ההרס על ידי הפצצות אוויריות קודמות של בעלות הברית והארטילריה הרוסית שלאחר מכן של תשתיות העיר במהלך החודש האחרון של מלחמת העולם השנייה עודד על ידי מאמצי שיקום שכעת הרסו חלק ניכר ממה שנותר. נוף העיר הצבעוני של העיר הוחלף בבטון אפור מתקופת ברית המועצות, האופייני לדגש הרוסי באותה תקופה על מבני ממשלה גדולים, מערותיים ודומיננטיים, מתחמי דירות נרחבים ותעשייה.

נוכחות צבאית כבדה הגיעה זמן קצר לאחר מכן עם הגעתו של כוח ימי גדול כדי לנצל את נמל הים העמוק בבלטייסק. לאחרונה, הרוסים פרסו מערכות טילים בליסטיים קצרות טווח מדגם איסקנדר יבשתיים בשטח, וכעת נותרת השאלה האם נפרסה יכולת גרעינית. יצירת נוכחות צבאית כזו במערב הרוסיה הפכה את מחוז קלינינגרד לאתר מטרה אסטרטגי מוצדק בזירת פעולה אירופית, אם רוסיה תאיים כעת על מדינות שכנות כפי שהיא נוטה לעשות כיום.
כמעט שמונה עשורים חלפו מאז סיום מלחמת העולם השנייה ונטילת הסמכות ה"מנהלית" על ידי ברית המועצות במחוז קלינינגרד של ימינו, אך רק 33 שנים ממועד ההסדר הסופי ביחס לגרמניה בשנת 1990. רוסיה הנחה כי השליטה המנהלית בשטח תימשך משום שהוכרה כיורשת ברית המועצות לאחר קריסתה בשנת 1991. אותו טיעון אפשר לרוסיה לשמור על מושב קבוע במועצת הביטחון של האומות המאוחדות (או"ם), מה שמעניק לה סמכות וטו בנושאים בעלי חשיבות עולמית קריטית, במיוחד בכל הנוגע לאשמתה עצמה לזוועות שבוצעו באוקראינה כיום. הסמכות המשפטית להחלטה זו הועמדה בספק אך לא נפתרה לחלוטין, מה שהותיר את האו"ם בדילמה מוסרית לאור הפרותיה הרבות של רוסיה את המשפט הבינלאומי.
באופן דומה, אין הסכמה בנוגע למשך השליטה המנהלית בטריטוריה על ידי רשות זרה בנוגע לסיפוחה לאחר מכן על ידי אותה רשות. למשל, הממשל הבריטי בקפריסין לאחר 35 שנה הסתיים כאשר חוזה לוזאן ביסס את הריבונות הקפריסאית בשנת 1923; העניין אושר לאחר מכן על ידי בית הדין הקבוע לצדק בינלאומי בשנת 1937. יתר על כן, ניתן שיקול דומה לטענה לאוכלוסייה מסורתית של טריטוריה כמו במקרה של יישוב גיברלטר. כאן, אוכלוסייה ספרדית קודמת נעקרה על ידי הבריטים בשנת 1704, בהתחשב ביתרון הצבאי האסטרטגי של הטריטוריה באותה תקופה. למרות משאל עם טריטוריאלי שערכה בריטניה בשנת 1967 שהראה קולות תומכים רבים בהמשך הסמכות הבריטית, העצרת הכללית של האו"ם גינתה בחריפות את הפעולה וקראה להעברת ריבונות גיברלטר בחזרה לספרד.
ריימונד סמית', במאמרו משנת 1992 בנוגע למעמדו של מחוז קלינינגרד, טען כי פתרון לגיטימי יהיה שליטא עצמה תיקח לעצמה את זכות הסיפוח של מה שכונה היסטורית "ליטא הקטנה". השטח, אחרי הכל, רציף עם ליטא, וחשוב מכך, אוכלוסייתה נשלטה בעבר על ידי ליטאים. בהסכמתה הקודמת בהסדר הסופי של 1990, גרמניה ויתרה על הבעלות החוקית על שטח מחוז קלינינגרד ולכן, לכאורה, אין לה עוד תביעה עליו. כעת נותר לליטא להכריז על קביעה קודמת שהועלתה בהצהרת טילסיט מנובמבר 1918 על ידי המועצה הלאומית של ליטא הפרוסית, שליטא עצמה תיקח לעצמה את גבולותיה האתנוגרפיים ההיסטוריים ותכלול את ליטא הקטנה בתחומה. לחלק ניכר מהאוכלוסייה הליטאית יש את הזכות, אפילו בצורתה הדורית הנוכחית, לחזור לשטח שממנו גורשה בכוח, על פי אמנת האג משנת 1907 וההכרזה האוניברסלית בדבר זכויות האדם של האו"ם משנת 1948.

ניתוח עדכני יותר של הדמוגרפיה של העיר קלינינגרד הראה שהיא פחות קשורה עם הזמן לרוסיה. חילופי דורות בתוך מחוז קלינינגרד, יחד עם ירידה בהגירה משטחים בתוך רוסיה עצמה, הביאו לחברה הומוגנית יותר עם פחות קשרים המקשרים אותה עם מקורותיה. חברה ילידית התפתחה באופן בלתי נמנע כך שעד 1993, 97% מהתושבים כבר נולדו בשטח. הזחילה המונוליטית של התרבות ואורח החיים האירופי הסובבים אותה התבססה גם היא במהלך העשורים. היא עומדת בניגוד בולט לחברה המדכאת של רוסיה שכבר התבססה בתקופת ברית המועצות אך נמשכה כעת בתקופת משטרו של פוטין עם תעמולה בוטה, שיטות שיפוט מפוקפקות, דיכוי חופש הביטוי והביטוי העיתונאי.
לתעמולה המוכרת כל כך בחברה הרוסית של ימינו יש יכולת הרבה פחותה לחדור לתפיסת דעתם של אזרחי קלינינגרד וסביבתה. ישנן תזכורות מתמידות לאיכות ולמגוון הגבוהים יותר יחסית של מזון, מוצרי סגנון חיים ובידור הזמינים במדינות אירופה לאורך גבולותיה הקרובים. לחופש הביטוי, לחופש הביטוי האמנותי וליזמה העיתונאית יש משקל בחברה ללא קשר להכרזות של ממשלה סמכותנית. הפיכתה למחנה צבאי רוסי, וכתוצאה מכך, פגיעה מיידית בה במכת תגמול מצד נאט"ו נגד כל תוקפנות רוסית, גם היא לא צפויה לחבב אותה על המולדת.
הפלישה הבלתי לגיטימית של רוסיה לאוקראינה בשנה האחרונה, תוך הפרת מגילת האו"ם, גרמה לה להפוך למנודה בקהילה הבינלאומית. סנקציות יפגעו בכלכלתה עוד זמן רב וכתוצאה מכך ישפיעו על רווחתו הכלכלית של מחוז קלינינגרד. חדשות על הזוועות הרוסיות באוקראינה שדווחו לאחרונה על ידי ועדת החקירה הבינלאומית העצמאית בנושא אוקראינה לוועדת זכויות האדם של האו"ם, חוסר היכולת הצבאית שלה, הכרזתה על ידי הפרלמנט האירופי כמדינת טרור והאשמתו של פוטין כפושע מלחמה על ידי בית הדין הפלילי הבינלאומי צפויים לצבוע עוד יותר את הרושם של רוסיה על החברה בקלינינגרד, ואולי יגרמו לה להרהר בנאמנותה למדינה כזו. ישנה, כמובן, את המבוכה הציבורית האחרונה של ניסיונה המביש של רוסיה להכריז על עצמה כעת כקורבן של "רוסופוביה" לאחר שנתנה לעולם את כל הסיבות להתייחס אליה בגועל.
זכויות יוצרים @Kost Elisevich, MD, PhD 2023. כל הזכויות שמורות. כל שכפול בלתי חוקי של תוכן זה יגרור נקיטת צעדים משפטיים מיידיים.
מחשבה אחת על "מחוז קלינינגרד - הגיע הזמן להתנתק?"
התגובות סגורות.