נראה כי ההערות של כמה אנשים המתמודדים על רלוונטיות פוליטית במרוץ הנשיאותי הקרוב קשורות מעט מאוד למציאות של עניינים גלובליים ויותר למשיכה בקרב הבוחרים. רשויות מוכשרות יותר, בעלות חוש להיסטוריה עולמית, לדינמיקה גיאופוליטית עכשווית, לאסטרטגיה צבאית, ליחסי סחר, ליחסי הומניטריים ולזהות לאומית, מתאימים יותר להערות מאשר אלו המחפשים רק הבחנה באמצעות קטעי קול פרובוקטיביים המעמידים פנים שהם מראים חוכמה. כאשר מתקיים מאמץ עולמי יעיל שבו ארצות הברית מובילה את הטיפול במשבר, אין לראות את הנחישות האמריקאית על ידי העולם כתלוית זמן ולהגביל את הבטחותיה למשך כהונתו של ממשל נשיאותי יחיד. אין ודאות לכך שרווחת הקהילה הבינלאומית, כולל זו של אמריקה עצמה, נמצאת בבחינה ויכולה להישאר בטוחה בטווח הארוך. זה נכון במיוחד כאשר משטרים סמכותניים חושבים שהם בעלי קביעות ויש להם כוונות להבטיח לנצח את מצב העניינים הזה בכל דרך העומדת לרשותם, למרות מה שההיסטוריה לימדה אותנו שוב ושוב.

המקרה כאן, כמובן, נוגע לפלישתו של ולדימיר פוטין לאומה ריבונית, אוקראינה, כוונותיו לרצח עם המתבטאות הן ברטוריקה שלו והן בפעולות הצבא שלו, בהתנגדותו לשלטון החוק הבינלאומי ובהתעלמותו מרווחת העולם בכללותו. העובדה שכל מועמד לנשיאות ארה"ב יציג מחדש התנהגות ונסיבות כאלה כ"סכסוך טריטוריאלי", שאינו מספיק כדי להצדיק את תשומת ליבה של אמריקה, או לקדם אותן כ"גאוניות" או "נפלאות", מרמזת ראשית לרוסיה של פוטין שהיא בדרך הנכונה לא רק להשגת מטרתה הרצויה של שעבוד אומה, אלא שנית, להגשים תפיסה מיושנת מאוד של גורל לאומי ובניית אימפריה מחדש. ישנם גורמים בחברה האמריקאית כיום שבחרו לאשר את השקפת עולם זו, לפייס את התוקפן, הרודן, ולאשר את הטקטיקות שלו כשל מנהיג חזק ונחרץ, ללא קשר לאכזריות ואפילו לפשיעה. רגשות אלה מנוגדים לעקרונות שנקבעו בחוקה האמריקאית ומטילים ספק בתפיסת הדמוקרטיה שלהם. האם אנשים אלה באמת מעדיפים את רוסיה של פוטין, מדינה מנודה, עם השחיתות המשתוללת שלה, ההגבלות על חופש הפרט, האכזריות האקראית שלה ועתידה הקודר?

הטיעונים המשמשים להצדקת נסיגה מהסכסוך באוקראינה נוגעים תחילה בצורך לשמר כספים לעניינים פנימיים, וקיימים רבים מהם. טיעונים אלה לעולם אינם מאוזנים מול העלות של ויתור על הפולש עם כוונותיו להמשיך ולפעול נגד האינטרסים של המערב וארה"ב בפרט. אם לא יישארו מפוקחים, פעולותיה של רוסיה מאתגרות באופן גלובלי את הביטחון והכלכלה של ארה"ב באופן שהתבטא בעבר, הן לאחרונה והן רחוק, ותמשיך לחפש הזדמנויות לעשות זאת בעתיד. עימות עוין, ישיר או עקיף, כמו בתקרית המל"טים האחרונה מעל הים השחור והתקיפה של אנשי צבא אמריקאים על ידי שליחים בתשלום במהלך המלחמה באפגניסטן, יסלים לנוכח התוקפנות הרוסית הגוברת. מעקב מודיעיני מוגבר נחוץ כדי לספק התרעה מספקת מפני איומים קרובים. התערבות קיברנטית של התעשייה הפרטית האמריקאית ותהליך הבחירות הייתה נוהג ברור מאליו המשמש בשילוב עם הפרעות מתוכננות אחרות, לעיתים צבאיות.
קבוצת וגנר, כוח שכירי החרב הפרטי של פוטין, הוקמה בשנת 2015, בתחילה כארגון צבאי למחצה, אך כיום מתפקדת כרשת של קבוצות שכירי חרב, תאגידים ופעילים מעין-מדינתיים. היא התפתחה לכלי מבצעי המיייש את מדיניות החוץ הרוסית, מגשימה מטרות צבאיות ומקדמת מיזמים עסקיים פרטיים בינלאומיים. סוריה ואוקראינה הן דוגמאות בולטות לפלישה מזוינת, בעוד שהמעורבות במדינות כמו הרפובליקה המרכז-אפריקאית, מוזמביק, לוב וסודן הייתה בצורת אימון צבאי של כוחות ממשלה או גורמים מורדים. בוונצואלה, וגנר סיפק ביטחון לממשלתו של ניקולס מדורו כשהתמודדה עם אי שקט פוליטי וחברתי, וכן סייעה להבטיח את האינטרסים הגיאופוליטיים והכלכליים של רוסיה. בכל המיזמים, המטרה הייתה לבסס מדינות תלויות ולהשיג יתרון טריטוריאלי וכלכלי. בכך, רוסיה נכנסה לתחרות לא רק עם ארה"ב אלא גם עם סין.
האיום של רוסיה על הביטחון האירופי לבדו מכניס רמה נוספת של אי ודאות לכלכלה העולמית והאמריקאית עקב שיבושים וסיכונים הנשקפים למאזן הסחר של האיחוד האירופי (EU) עם ארה"ב ושווקים אחרים. אירוח פליטים אוקראינים, מחירי אנרגיה ומזון מוגברים והוצאות צבאיות מוגברות הורגשו ברחבי האיחוד האירופי, ובמיוחד במדינות הסמוכות לאוקראינה ובאזור הבלטי. ההתאוששות המיוחלת לאחר המגפה נחלשה והפכה לממושכת יותר. כתוצאה מכך, האינפלציה באירופה לבדה, שהייתה הפגיעה ביותר, טיפסה מ-2.6% בשנת 2021 ל-8.4% בשנת 2022, כאשר רובה נובע מעלות האנרגיה והמזון. ארה"ב סבלה מלחצים אינפלציוניים גדולים יותר ממה שהיה קורה אחרת באקלים הנוכחי, עם השפעות נגזרות בעיקר בשוק הדיור.
בכל הנוגע להוצאות זרות לתמיכה באוקראינה במלחמה, קינתם נפוצה של חברי קונגרס מסוימים הייתה ביקורת על הסכום שהוציאה ארה"ב עד כה. ארה"ב אכן סיפקה יותר מ -75 מיליארד דולר בסיוע לאוקראינה עבור תמיכה צבאית, הומניטרית וכספית. הוצאות צבאיות, המורכבות מסיוע ביטחוני וחימוש, היוו 61% מסכום זה. כחלק מהתוצר המקומי הגולמי (תמ"ג) של מדינה, נכון ל-15 בינואר 2023, ארה"ב מדורגת במקום החמישי בתרומת הסיוע, אחרי המדינות הבלטיות אסטוניה, לטביה וליטא וכן פולין, מדינות האיחוד האירופי המאוימות ביותר על ידי התוקפנות הרוסית. לדוגמה, אסטוניה ולטביה תרמו 1.07% ו-0.98% מהתמ"ג שלהן, בעוד שארה"ב סיפקה 0.37%, בדומה לבולגריה ונורבגיה, שכל אחת מהן סיפקה 0.36% מהתמ"ג שלהן. למרות שמספר רב של לוחמים מתנדבים זרים סיפקו שירות צבאי בשדה הקרב, אף מדינה לא נדרשה להציע אנשי צבא למאמץ הלחימה. במקום זאת, מדינות אלו, ובמיוחד ארה"ב, הצליחו למדוד את יעילות החימוש שלהן מול זה של כוח פולש יחד עם האסטרטגיה הטקטית המיושמת על ידי כוח הגנה אוקראיני יעיל בעל יכולת התקפית.
יוזמות מדיניות החוץ הרות האסון של הממשל האמריקאי הקודם, אשר זלגו בערכו של ארגון האמנה הצפון אטלנטית (נאט"ו), לא רק איימו על הישרדותו כמעגן יעיל מפני תוקפנות זרה, אלא גם היו פוגעות קשות במאמץ לעמוד בסכסוך הנוכחי. היחלשות יכולת ונחישות נאט"ו, אילו מדיניות זו הייתה נמשכת, הייתה מותירה את רוסיה של פוטין לתבוע שטח ריבוני משלה ולהמשיך עם סדר יום המאיים על הרפובליקה של גאורגיה ממזרח ועל המדינות הבלטיות יחד עם מדינות מזרח אירופאיות אחרות מפולין ועד מולדובה ממערב. אפילו כעת, נשיא ארה"ב לשעבר, במרדף חסר הבושה אחר קדנציה נוספת, טוען שהוא מציע את פתרונו הלא מושכל לסכסוך, על ידי הצעה לוותר על שטח אוקראינה. בכך, הוא יגמול למנהיג סמכותני על הפשעים שביצע כדי לרכוש אותו. למרבה המזל, בית הדין הפלילי הבינלאומי לפחות קרא לכך, מספיק כדי שכמה פוליטיקאים אמריקאים עשויים להרשות לעצמם לעצור לפני שיתנו תמיכה לעריץ שהואשם בעבירות פליליות בינלאומיות עם רשימה מתועדת היטב של מעשי זוועה שבוצעו. נותר לאותם פוליטיקאים להבין את משמעות המלחמה שתזמר פוטין בכל הנוגע לסדר הבינלאומי, וכמו כן, על האומות המאוחדות להתמודד עם מדינה מנודת שאינה צייתנית בתוך ביתו ולשלול ממנה את סמכותה.
זכויות יוצרים @Kost Elisevich, MD, PhD 2023. כל הזכויות שמורות. כל שכפול בלתי חוקי של תוכן זה יגרור נקיטת צעדים משפטיים מיידיים.