השפה הרוסית של קורבנות וקידום נקמה

הייתה דפוס עקבי מאוד של אווירה רטורית בקרב פקידים רוסים בולטים המקדמים את הרעיון שהם מאוימים על ידי הפלישה של המערב החוטא עם האידיאלים הדמוקרטיים שלו לגבולם. הרטוריקה לא הייתה זרה לאוטו פון ביסמרק לפני 150 שנה, כאשר התלונן על הצורך להתעמת עם הרוסים עם "טיפשותם הבלתי צפויה". המסרים, עם זאת, נועדו במידה רבה, אם לא לחלוטין, לצריכה על ידי האוכלוסייה הרוסית, אשר, למרבה הצער, מאמינה לשטויות שמופצות על ידי התקשורת הממלכתית, או נאלצת פשוט לגרור את הקו כפי שהיא נוטה לעשות במשך מאות שנים. פוטין ניצל זרם תת-קרקעי של לאומנות רוסית המבלבלת אותו עם האמונה הרוחנית של האומה, כדי להיזכר במאבקה ההיסטורי לאחרונה נגד גרמניה הנאצית. המאבק כעת, כפי שפוטין רוצה שרוסיה תראה אותו, הוא להציל את עצמה מאוקראינה, מעוז לא ידוע עד כה של ניאו-נאציזם שככל הנראה היה מוכר רק לו, שבחרה גם היא ליישר קו עם המערב והניוון הנרחב המשוער שלו. הצרחות והכעס של המסירה נועדו לטשטש את האבסורד של המסר, אך נופלים למרבה הפלא עבור אלו שמבינים את כוונתו.

המוקד האמיתי של פוטין, כמובן, היה פשוט הרבה יותר. הוא היה מעדיף מסדרון יבשתי רציף לרוסיה דרך מזרח אוקראינה, המחבר אותה עם חצי האי קרים, על מנת לשמור על אתר צבאי אסטרטגי הכולל בסיס ימי מרכזי עם גישה לים התיכון. הבעיה שלו מתמקדת בעובדה שאוקראינה, מדינה ריבונית, עומדת בדרכה. אותה אומה, במילותיו של זביגנייב בז'ז'ינסקי, היא "מרחב חשוב על לוח השחמט האירו-אסייתי" שפוטין חייב לפלס עליו כדי לשמור על סמכות מסוימת משני הצדדים. היה מאמץ ממושך להפוך את החלק המזרחי של אוקראינה לרוסי, בפרט, עם קידום הגירה רוסית למרחב זה, ובמהלך העשור האחרון, הקמת תנועה בדלנית שהפכה כעת באופן קסום לגורל ידוע עבור פוטין.

בנאום הפתיחה שלו לפני פרוץ מלחמתו באוקראינה, אמר פוטין את הדברים הבאים:

"למרות כל זאת, בדצמבר 2021 ניסינו שוב להסכים עם ארצות הברית ובעלות בריתה על עקרונות הבטחת הביטחון באירופה ועל אי-הרחבת נאט"ו. הכל היה לשווא. עמדת ארה"ב לא השתנתה. הם לא ראו לנכון לנהל משא ומתן עם רוסיה בנושא חשוב זה עבורנו, והמשיכו לרדוף אחר מטרותיהם שלהם והתעלמו מהאינטרסים שלנו."

פוטין תיאר מחדש את המצב במזרח אירופה כמצב שאינו מתחשב בחוסר רצונן של מדינות ברית ורשה הישנה להיכנס שוב לתחום דיכוי רוסי שיאיים על ריבונותן, הגדרתן העצמית ורווחתן הלאומית. הדיכוי האכזרי הגלוי מאוד של הרצון החופשי בכמה מדינות ברית ורשה במהלך התקופה הסובייטית, הירידה הכלכלית הסיטואטיבית שלהן וההגבלות על ביטוי תרבותי במשך ארבעה עשורים משובצים בזיכרונן הלאומי של כל אחת מהן. לא נאט"ו כפה את עצמו על אותן מדינות; אלא, האפשרות להבטיח ברית הגנתית אסטרטגית מפני האפשרות ליפול קורבן למשטר רוסי נוסף היא שגרמה להן להצטרף לרשימת חברות נאט"ו. הקורבנות המוצהרת של רוסיה לא צריכה להיות עדיפות על פני רווחתן של מדינות שכנות. כתזכורת, נאט"ו נותר ארגון הגנתי ואין זו אחריותה של רוסיה להחליט איזו מדינה ריבונית תבחר להצטרף לארגון.

ההצדקה המיידית יותר של פוטין לשיגור במתקפה על אוקראינה הייתה כדלקמן:

"לגבי המצב בדונבאס. אנו רואים שהכוחות שביצעו הפיכה באוקראינה בשנת 2014, תפסו את השלטון ומחזיקים בו באמצעות הליכי בחירות מזויפים, ויתרו על יישוב הסכסוך בדרכי שלום. במשך שמונה שנים, במשך שמונה שנים ארוכות, עשינו כל שביכולתנו כדי לפתור את המצב באמצעים פוליטיים ושלווים. הכל היה לשווא."

ה"הפיכה" של 2014, אליה פוטין מתייחס שוב ושוב, הייתה למעשה החלטה של ​​הפרלמנט האוקראיני הקוראת לבחירות חדשות לנשיאות, כאשר הנשיא הפרו-רוסי הקודם, ויקטור ינוקוביץ', בחר לנטוש את תפקידו ולברוח לרוסיה בזמן מחאת היורומידאן. באופן אירוני, המחאה יוזמה על ידי ינוקוביץ' שחזר בהבטחתו האלקטורלית להצטרף לאיחוד האירופי (EU) לאחר שזומן לפגישה עם פוטין, בה ניתנה לו הצעה שלא יכול היה לסרב לה.

"הכוחות" שביצעו את ה"הפיכה" ככל הנראה היו קשורים לארצות הברית ולמעורבותה במתן תמיכה למוסדות דמוקרטיים, כולל הנחיות בנוגע לניהול תקין של תהליך הבחירות. לא היה מימון אמריקאי למפלגות פוליטיות ולא כל התערבות בהיבטים הפרוצדורליים של הבחירות, בניגוד למה שהיה גלוי מצד רוסיה. סוכניה חדרו למשרדי ממשלה אוקראינים במהלך הממשל הקודם, ומפלגת האזורים באוקראינה הפרו-רוסית קיבלה תמיכה רוסית בבחירותיה. הבחירות החדשות ב-2014, שאושרו כהוגנות על ידי משקיפים בינלאומיים, שללו מרוסיה את המועמד המועדף עליה ומינו את פטרו פורושנקו לנשיא אוקראינה. הוא המשיך וחתם על הסכם התאגדות עם האיחוד האירופי, ובבחירות נוספות שבוצעו בצורה הוגנת ירש אותו וולודימיר זלנסקי בבחירות של 2019.

זמן קצר לאחר בחירות הנשיאות ב-2014, פעילים צבאיים רוסים נכנסו במהירות לחצי האי קרים ופרצו מחאות פרו-רוסיות "ספונטניות", מתוזמרות היטב. מבני מנהלה נכבשו, במה שניתן לכנותו כעת הפיכה, שהגיע לשיאו בסיפוח בלתי לגיטימי של השטח על ידי רוסיה. תהליך דומה התרחש במזרח אוקראינה, וכתוצאה מכך הקמת הרפובליקות העממיות דונייצק ולוהנסק, שהכריזו על עצמן כעצמאיות. לפיכך, פוטין השיג בכוח את מה שלא יכול היה להשיג באמצעות תחבולות פוליטיות. סכסוך מזוין ממושך פרץ סביב האזורים הבדלניים האחרונים, כאשר אוקראינה ניסתה לשמור על השליטה.

קינתו של פוטין על "שמונה השנים הארוכות" של מאבק אישי, שבהן "נעשה כל מה שניתן כדי לפתור את המצב באמצעים פוליטיים ושלווים", הסתכמה למעשה בדרישות בדלניות (כלומר, רוסיות) שאוקראינה תוותר על ריבונותה על "הרפובליקות" שלה על ידי מתן "מעמד מיוחד". חקיקה כזו תספק לרוסיה זכות וטו על מדיניות החוץ של אוקראינה, ובסופו של דבר לא תבטיח ניסיון עתידי להיפרדות. עם סיום שנת 2021, כך גם פחתה אמונתו של זלנסקי בכוונותיה של רוסיה, מה שהוביל לנטישת הסכם מינסק II. כעת נותר בידי פוטין לנקוט בפעולה צבאית סופית כדי להבטיח את מה שרצה בסופו של דבר.

פוטין מפעיל כעת, באופן מפתיע, את סמכות מגילת האומות המאוחדות (או"ם) כדי לשחרר את "המבצע הצבאי המיוחד" שלו:

"בהקשר זה, בהתאם לסעיף 51 בחלק 7 של מגילת האו"ם, באישור מועצת הפדרציה של רוסיה ובהתאם לחוזי הידידות והסיוע ההדדי שאושררו על ידי הדומה ב-22 בפברואר עם הרפובליקה העממית של דונייצק ורפובליקת העם של לוהנסק, החלטתי לפתוח במבצע צבאי מיוחד."

לאחר שניסה תחילה להכשיר את ההכרזה על שתי רפובליקות עצמאיות בדלניות, אשר בעיני האו"ם נחשבו עדיין בתוך שטחה הריבוני של אוקראינה, יצר פוטין את הרושם של "הפיכה" שנגרמה על ידי השפעה זרה והמשיך לפלוש למדינה ריבונית בתירוץ זה תוך שימוש בסמכות מגילת האו"ם. החוצפה של רמה זו של חשיפה גזאלית עלולה רק לעורר חוסר אמון עולמי, דבר שאכן קרה, למעט כמה משטרים אוטוריטריים בעלי דעות דומות.

פוטין מסכם בהבהרה כי מטרתו המוצהרת היא לחתור לפירוז ודנאציפיקציה של אומה שמעולם לא היוותה איום על רוסיה ושממשלתה הנבחרת באופן דמוקרטי בראשות יהודי אוקראיני שבני משפחתו היו קורבנות השואה:

"מטרת המבצע הזה היא להגן על אנשים אשר מזה שמונה שנים מתמודדים עם השפלה ורצח עם שבוצעו על ידי משטר קייב". . . "לשם כך, נבקש לפרק את אוקראינה מצבאית ולדאוג לה, וכן להביא לדין את אלה שביצעו פשעים עקובים מדם רבים נגד אזרחים, כולל נגד אזרחי הפדרציה הרוסית".

קשה להבין למה פוטין מתכוון ב"השפלה" כאשר בדלנים בדונבאס, הנתמכים על ידי גורמים צבאיים למחצה רוסים מאז 2014, מנהלים קמפיין מזוין בניגוד להסכם מינסק II. הטענה על "רצח עם" שבוצע על ידי אוקראינה נגד רוסים אתניים, כמובן, אינה מבוססת, למרות שהיא אכן הבהירה את גודל הזוועות שבוצעו לאחר מכן על ידי כוחות צבא וכוחות צבאיים למחצה רוסיים, במיוחד לאחר פלישתם לאוקראינה בשנת 2022. הרעיון שרוסיה בעלת נשק גרעיני הרגישה מחויבת "לפרק" את אוקראינה, אשר ויתרה על הארסנל הגרעיני שלה במזכר בודפשט משנת 1994, בולט ללעג במיוחד עוד לפני שקולים הגדלים היחסיים של נשק קונבנציונלי בין שתי המדינות.

לבסוף, רגש לאומני שכן באוקראינה מאז ימי האימפריה הרוסית וקיבל תנופה גדולה יותר בתקופה הסובייטית, כאשר תנועה פרטיזנית מבוססת הגיבה לרצח העם הסטליניסטי באוקראינה בשנות ה-30. אלמנטים של תנועה זו המשיכו להילחם נגד ההשפעה הרוסית באוקראינה לאורך המאה ה-20 ועד המאה ה-21. הלאומנים האולטרה-אוקראינים כיום מהווים למעשה כ-2% מהאוכלוסייה. הם צצו לקדמת הבמה מאז 2014, שוב בתגובה להפחדה הרוסית, כאשר הבולט שבהם הוא גדוד אזוב שהגן מפני המצור הרוסי על מריופול בשנה האחרונה.

הרוסים שיחקו נרטיב ארוך של ניסיון להפוך את האוקראינים לדה-הומניזציה על ידי התייחסות אליהם כנאצים בהתייחס להתנגדותם למשטר הסובייטי במהלך מלחמת העולם השנייה ואחריה. עיוות ההיסטוריה על ידי התעמולה הרוסית לעולם אינו מכיר בברית של סטלין עם היטלר בפרוץ המלחמה ובהשתתפותו בפלישה לפולין, וגם אינו מכיר בכך שאוקראינה סבלה את עיקר הפלישה הנאצית לברית המועצות ואיבדה יותר מאוכלוסייתה מכל מדינה אחרת.

עדיף שפוטין יסתכל סביבו ויזהה נוכחות לאומנית גדולה בהרבה בתוך מפעלו שלו. חלק מאלה אכן מתייחסים לעצמם כנאצים. קבוצה צבאית רוסית למחצה, רוסיץ', נוסדה רשמית בסנט פטרסבורג בשנת 2014 והשתתפה בפעילות מזוינת בדונבאס בשנים 2014-15. התנועה האימפריאלית הרוסית, שנוסדה גם היא בסנט פטרסבורג בשנת 2002, סיפקה אימונים צבאיים למחצה לניאו-נאצים ולעליונות לבנה באירופה. היא הוגדרה כ"ארגון טרור עולמי" על ידי ארה"ב. חברים בלגיון האימפריאלי שלה שולבו גם הם בדונבאס בשנים 2014-15. קבוצת וגנר היא חברת שכירי חרב רוסית פרטית שנוסדה על ידי נאצים שהוכרזו על עצמם, אלכסיי מילצ'קוב ויאן פטרובסקי, ומומנה על ידי יבגני פריגוז'ין, אוליגרך רוסי. נראה כי לקבוצה זו אין אידיאולוגיה מוצהרת; אלא, זוהי ישות פשע עם נטיות ימניות קיצוניות, והיא חמושה ומספקת מתקני אימונים על ידי משרד ההגנה הרוסי. למעשה, 80% מכוחותיה באוקראינה גויסו מבתי כלא. היא הייתה מעורבת ברחבי העולם בשירותים חוזיים בעיקר עם לקוחות ממשלתיים אפריקאים ואמריקאים הלטיניים, וכיחידה צבאית בפועל הן בסוריה והן באוקראינה. משרד האוצר האמריקאי הגדיר אותה כעת כראוי כ"ארגון פשע רב-לאומי" המבצע זוועות בכל מקום בו הוצבו.

נשיא רוסיה לשעבר (2008-12) וראש ממשלת רוסיה, דמיטרי מדבדב, שכיהן מאז 2020 כסגן יו"ר מועצת הביטחון של רוסיה, נחשב שוב למועמד לנשיאות במקרה שפוטין ייפול בטעות ממרפסת. הוא בהחלט נחשב לאחד החלקיקים המהנים ביותר בסביבתו הקרובה של פוטין בזכות שפתו הצבעונית, הרטוריקה המוטעית ובסופו של דבר כקריקטורה של שוביניזם רוסי. אחת מהודעות האינטרנט הבולטות שלו השווה את המלחמה באוקראינה לקרב קדוש עם השטן והזכירה לכל מי שבחר לקרוא את המסר שלו ש"קייב היא עיר רוסית קטנה גדולה בתוך האימפריה הרוסית שבה אנשים תמיד חשבו ודיברו רוסית". הוא מתייחס לאוקראינים במסר החג האחרון שלו כ"מכורים לסמים נאצים מטורפים".

הצהרות אלה זקוקות להבהרה מועטה משום שהן אבסורדיות באופן גלוי, אך הן מצביעות על נושא משותף ברטוריקה הרוסית העכשווית, והוא החשיבה על אוקראינים כ"רוסים קטנים", איכשהו ישות נחותה, זן איכרים, הדוברים צורה ממזרית של השפה הרוסית. במציאות, מנקודת מבט אתנו-לינגוויסטית, שטחה של אוקראינה היה למעשה בתוך הליבה הגיאוגרפית המקורית של המולדת הסלאבית, שהשתרעה ממרכז ומזרח פולין של ימינו, דרום בלארוס ועד צפון מערב אוקראינה, ולא רוסיה. השקפתו של מדבדב על ההיסטוריה הרוסית, כפי שנכתבה על ידי פוטין במאמרו בנושא בקיץ 2021, מושרשת באמונה שהיא פשוט התפתחה מאזור שמרכזו במקור בקייב ונאלץ לנוע צפונה במאה ה-13 על ידי הפלישה המונגולית של אותה תקופה. ההיסטוריה האוקראינית, למעשה, נותרה במקום בו הייתה ועדיין נמצאת, והמשיכה להתפתח לצורתה הנוכחית במאות שלאחר מכן. היא זכתה לזהותה כאומה לא כשטח שנכבש על ידי "רוסים קטנים", כפי שבחרה האימפריה הרוסית להתייחס לאוקראינים, אלא דרך היסטוריה ארוכה של מאבק נגד עריצות. תהליך הניסיון להפוך את אוקראינה לרוסית, מאז המאה ה-18, למשהו שהיא כבר לא, נכשל בכישלון. אם יש מדינה שזקוקה לזלזל בה, זו רוסיה, שכן היא הפרה את חוקי החברה האזרחית ואת כבלי ההגינות האנושית.

זכויות יוצרים @Kost Elisevich, MD, PhD 2023. כל הזכויות שמורות. כל שכפול בלתי חוקי של תוכן זה יגרור נקיטת צעדים משפטיים מיידיים.