האבולוציה של כת פוטין

לפחד בחברה סמכותנית יש מגנטיות עדינה מסוימת. הוא דוחף את הפגיעים למצב שבו ניתנת חנופה לספק הפחד בתמורה לשימור עצמי. להיות קשור למנהיג פירושו למצוא ביטחון ונוחות בנסיבות החיים. יתר על כן, לחפש חסד גדול יותר אצל המנהיג פירושו להצהיר על נאמנותך על פני זו של אחרים.

הכרנו את פולחן האישיות, אמצעי שבאמצעותו נוצרת תדמית הרואית של מנהיג באופן שמשדר כוח, פטריוטיות ואידיאל של אומה. מבחינה היסטורית, כוח בתרבות הרוסית נחשב כיכולת להטיל פחד. כזה היה פולחן סטלין והפולחן שהתרחש במשטר הרוסי הנוכחי בעשור האחרון ויותר. הוא משפיע על אלו הקרובים במיוחד לשלטון המרכזי, אך חודרת לאוכלוסייה, לעיתים, במידה כזו שההכרזות האבסורדיות ביותר של המשטר נתפסות כאמרה ונותרות ללא עוררין. תקשורת ממלכתית קשובה ותלויה משתתפת במצגת של מידע שגוי, קנאות ושקרים בוטים המנסה לחזק את תפיסת הצדק בחברה פגומה.

סמכותנות אינה ייחודית לרוסיה. היא התקיימה לאורך כל התקופה בה רוסיה ביססה את עצמה כאומה בראשות הצאר. היא הגיעה לשיאה בשושלת רומנוב בת 300 השנים, אשר הגיעה לסיומה עם הוצאתה להורג של המשפחה השלטת על ידי הבולשביקים בשנת 1918. המהפכה הרוסית הביאה עמה אידיאלים של שוויון חברתי שהיו התקווה של אומה חדשה. ארגון מחדש של אומה חדשה זו החל לאחר מלחמת האזרחים ברוסיה (1917 - 1922), אך היא נכשלה במהרה במטרה המיועדת. האימפריה הרוסית שקדמה למהפכה הוקמה מחדש לברית הרפובליקות הסוציאליסטיות הסובייטיות (ברית המועצות) תחת הנהגתו של ולדימיר לנין. מותו, בגיל 53, בשנת 1924, סיפק את עלייתו של יוזף סטלין למנהיג. שלטונו של סטלין, כפי שניסח ההיסטוריון סרח יקלצ'יק בספרו "לידתה של אומה מודרנית באוקראינה", הביא קץ ל"מיתוס המהפכה" ו"ביסס (כך במקור) את זכויות היתר של מעמד חדש של בוסים, דור חסר ביטחון וציני של ביורוקרטים זיקיתיים שחייבים את נאמנותם לאדון העליון בקרמלין"

סטלין, שנודע כמי שביצע מעשי זוועה על חשבונו האישי במהלך המהפכה ומלחמת האזרחים (רוברט סרוויס. סטלין: ביוגרפיה. 2004. ISBN 978-0-330-41913-0; סיימון סבאג מונטיפיורי. סטלין: חצר הצאר האדום, קנופף, 2004 ISBN 1-4000-4230-5), עסק כעת בהעמדה לדין משפטית בהשראה פוליטית ובהוצאות להורג של יריבים, כמו גם ברצח מוחלט. אכזריותו של סטלין נודעה לא רק בתוך משטרו אלא על ידי כל מי שחי תחת שלטונו. כת הונצחה מתוך פחד. הרעבתו לרצח עם באוקראינה, הולודומור (1932 - 1933), נבעה ממדיניות חקלאית שקיבוצה אדמות חקלאיות, הפלילה בעלי קרקעות, ובמיוחד גנבה תבואה אוקראינית כדי להאכיל את ערי רוסיה. ניתן היה להדגים את ההצלחות לכאורה של הכלכלה הסובייטית לעיתונאים מערביים שנאלצו להתגורר בערים אלו. זו הייתה דרכו של סטלין להטיל אימה על אומה סרבנית על ידי החלשתה עד כדי כניעה.

לפי הערכות שמרניות, הטרגדיה גרמה למותם של יותר מ-5 מיליון אוקראינים ולגירושם של למעלה מ-300,000 לאזורים מרוחקים בברית המועצות. למרות הדיווחים המקבילים על מה שקרה בפועל מצד מלקולם מוגרידג' (מנצ'סטר גרדיאן) וויליאם הנרי צ'מברלין (כריסטיאן סיינס מוניטור), הכחשות רוסיות העיבו על הנושא במשך מספר עשורים לאחר מכן. רק לאחר שרוח של גלסנוסט או "פתיחות" במהלך שנות גורבצ'וב (1985 - 1991) אפשרה חקירה ראויה, הסיפור סופר באורו המלא. הדבר עודד גם על ידי דיוני ועדות בקונגרס האמריקאי בשנת 1986. באופן דומה, עבודה אקדמית מאת רוברט קונקווסט ('קציר הצער'), שפורסמה בשנת 1986, שמה קץ להכחשתה של רוסיה בכך שפירטה את פרטי הזוועות שבוצעו.

שנות ה-30 לא הסתיימו לפני שסטלין הפרנואידי פתח ב"טיהור הגדול" שלו, או ליתר דיוק "הטרור הגדול" (1936 - 1938), שבמהלכו נפטר מיריביו בפועל או לכאורה, ומכל מי שנחשד כפועל לערעור סמכותו. בסך הכל, מעשי הזוועה הובילו למותם של מיליון בני אדם או יותר. רבים מהזוועות הללו בוצעו באוקראינה כנגד מנהיגים צבאיים, אינטלקטואלים ואישים פוליטיים. לפחות 29 קברי אחים זוהו באודסה, שם זוהו למעלה מ-8,000 גופות. גופות נוספות התגלו בוויניצה, עד 11,000.

קבר ההמונים הגדול ביותר באוקראינה התגלה בביקיבניה, רובע בקייב, שם הוערכו למעלה מ-100,000 גופות. הקורבנות היו שילוב של אלו שנכנעו לשלטון הטרור של סטלין ואסירים מקומיים שהוצאו להורג ללא משפט על ידי כוחות סובייטים נסוגים בזמן הפלישה הנאצית לאוקראינה ב-1941. לאחר מכן הואשמו הסובייטים במעשה הזוועה כמעשי נאצים ונחקקו ככזה על אנדרטה שהוקמה כאנדרטה. ועדה ממשלתית שהוקמה בדצמבר 1988 על ידי מועצת השרים של הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוקראינית (SSR) חשפה מספר רב של קורבנות אלה וגייסה עדויות של למעלה מ-200 עדי ראייה. הם אישרו כי ההוצאות להורג אכן בוצעו על ידי גורמים סטליניסטים, כולל המשטרה החשאית של המשטר, ה-NKVD. הכתובת על הזיכרון בנוגע לאחראים יוחסה בהתאם ל-NKVD. לטרגדיה זו יש להוסיף את מספר האנשים שהורשעו על שווא ובני משפחותיהם, שגורשו לאזורים קשים יותר בברית המועצות כדי לחיות את שנותיהם עד הסוף, ולעולם לא לחזור הביתה.  

סטלין המשיך להתיישר עם גרמניה הנאצית מיד לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, כפי שסוכם בהסכם אי-התקפה מולוטוב-ריבנטרופ (1939). לאחר מכן השתתפה רוסיה בפלישה לפולין הסמוכה, וכבשה חלק גדול משטחה המזרחי זמן קצר לאחר שהנאצים פתחו בפלישה משלהם ממערב. כאן נמשכו הזוועות עם סדרה של הוצאות להורג המוניות, בהנדסה סובייטית, בשנת 1940, של 22,000 קציני צבא פולנים וחברים בולטים בחברה הפולנית, כולל אנשי אקדמיה, אנשי מקצוע ומנהיגים פוליטיים. אלה מכונים כיום יחד טבח קאטין. האחריות על כך הוכחשה על ידי הרוסים עד נובמבר 2010, אז הדומה שלה קיבלה לבסוף אחריות ופרסמה הצהרה בעניין. עם זאת, מידע שגוי והפצת השקר הסובייטי הישן שולטים במדינה ובתי המשפט נותרו דוממים בנושא.

מורשת האכזריות הוכתמה על ידי הטלטלה של הפלישה הנאצית לברית המועצות והמאבק האלים שבעקבותיה. התעמולה הסובייטית תיארה זאת כמלחמה הפטריוטית הגדולה בהנהגת הרוסים, ובה סטלין הוצג כעת כמנהיג הגיבור הנחוץ כל כך של עידן חדש. עם זאת, זיכרון הטרור של שנות ה-30 נותר במיוחד בקרב אלו בתוך המשטר, עד מותו של סטלין, בגיל 74, בשנת 1953. ניקיטה חרושצ'וב ירש את מקומו כמזכיר הראשון של המפלגה הקומוניסטית, ולבסוף גינה את סטלין על פשעיו הרבים ועל "פולחן האישיות" שהקים. זה הגיע בסגנון דו"ח של חרושצ'וב לקונגרס ה-20של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות בשנת 1956. המלחמה הקרה התבססה היטב עד אז ונמשכה עד להתפרקות ברית המועצות בשנת 1991.

בסערה הפוליטית והכלכלית שפרצה לאחר מכן, הממשלה החדשה תחת בוריס ילצין בשנת 1991 סבלה משחיתות. גורמים פליליים בחברה הרוסית התערבבו עם פעילים חסרי זכויות במשטרה החשאית, כמו גם עם דמויות בולטות הקשורות להנהגה המרכזית. האחרונה ביקשה להרוויח באופן משמעותי מהבהלה להפרטת התעשייה והפיננסים. נסיבות אלה המשיכו להשפיע על מכניקת תפקוד המדינה. בסביבה זו נכנס לזירה הפוליטית ביורוקרט חסר פנים בשם ולדימיר פוטין, תחילה בממשלו של אנטולי סובצ'ק, אז ראש עיריית סנט פטרסבורג. לאחר מכן נכנס לקרמלין כאיש קשר לציבור של מינהל ניהול הנכסים הנשיאותי ולאחר מכן כסגן ראש הסגל בממשל הנשיאותי. פרטי עלייתו של פוטין מפורטים בספרים " בית טראמפ" מאת, "האיש ללא פנים" מאת מאשה גסן, "פוטין" מאת פיליפ שורט, "מר פוטין: פעיל בתוך הקרמלין (גיאופוליטיקה במאה ה-21)" מאת פיונה היל וקליפורד גדי, וב"עלייתו ושלטונו של ולדימיר פוטין" מאת סטיבן לי מאיירס.

כאשר פוטין השתלט על שירות הביטחון הפדרלי (FSB), יורשו של הקג"ב, הוא החל לתמרן את אירועי היום לטובתו. הוא ניצל את המשאבים הזמינים לו כדי לנקוט בפעולות שבסופו של דבר יקלו על עלייתו לנשיאות כאשר היא הועברה לידיו על ידי ילצין בתחילת המילניום. הבולט שבהן נראה היה תזמור הפצצות על בנייני דירות שהובילו להאשמות בטרור צ'צ'ני , ובתורן הצדיקו את פלישתו של פוטין לצ'צ'ניה בשנת 1999. שניים מארבעת הפצצות כללו בנייני דירות במוסקבה, ובסך הכל נהרגו 300 בני אדם. אירועים אלה תוארו הן בספרם של יורי פלשטינסקי ואלכסנדר ליטוויננקו "פיצוץ רוסיה: המזימה הסודית להשבת טרור הקג"ב" והן בספרה של קארן דווישה "הקלפטוקרטיה של פוטין". אפשר לזכור את ההתנקשות בליטוויננקו בפולוניום רדיואקטיבי-210 באנגליה על ידי סוכנים רוסים זמן קצר לאחר שחשף את קשריו של פוטין עם העולם התחתון הפושעי.

מלחמת צ'צ'ניה ( 1999 - 2000) הוכיחה לרוסיה את נחישותו של פוטין להתגבר על מה שנתפס כאיום מוחשי על רוסיה עצמה ואפשרה את עלייתה של אישיות שבזמן עלייתו לנשיאות הייתה למעשה בלתי מוכרת למדינה. באמצעות תהליך של הטמעת ה-FSB במערכת ממשלתית שכבר הושחתה על ידי גורמים פושעים, פוטין סייע לעצמו לקדם את מעמד האוליגרכים התלויים, אותם העשיר באמצעות תהליך מתמשך של הפרטה. השליטה ריכוזית כעת על חלק ניכר מהכלכלה הרוסית בנוסף לביטחונו של פוטין עצמו. הכל היה אמור להיות תלוי בו, בדומה למה שהיה עבור סטלין.

עם זאת, הבדל בולט היה תמיכתו של פוטין בתחייתה של הכנסייה האורתודוקסית הרוסית (ROC) כגורם בחיים הרוסיים. הכנסייה, שבעבר נדחתה על ידי המשטר הסובייטי כלא רלוונטית לחייהם של העם הרוסי, הוקמה מחדש כהיבט יסודי בהיסטוריה של רוסיה ובתחושת הלאומיות שלה. אך הייתה תפנית. במקום לחדש את תפקידה בקידום האמונה הנוצרית בתמיכה באידיאלים שלה, ה-ROC אפשרה לעצמה להפוך לכלי פוליטי התומך בזוועות הגרועות ביותר של משטרו של פוטין ולהפוך לתלות נוספת שלו. השילוב של אמונה עמוקה, תחושת לאומיות וגורל יחד עם יצירתו של מנהיג חזק ומפחיד בפוטין יצר עוד פולחן אישיות המוטמע באתוס הרוסי. רטוריקה לוחמנית מזינה את הנרטיב. למרות כמה מוטעה הגורל, נראה שהכוונה היא מה שחשוב.

אחת הדוגמאות הבולטות יותר להיקף הרטוריקה התומכת בשפת הכתות היא קידום השטניזם לאחרונה על ידי דמיטרי מדבדב, סגן יו"ר מועצת הביטחון הנוכחית של רוסיה ונשיא רוסיה לשעבר (2008 - 2012). בנאום שנשא לאחרונה, הוא מתייחס ל"מכורי הסמים הנאצים המשוגעים" באוקראינה ולצורך "לעצור את השליט העליון של הגיהנום", מה שמרמז אולי על תפקידה של ארצות הברית יחד עם בעלות בריתה המערביות בתמיכה באוקראינה. במילים פשוטות, זהו קרב של טוב נגד רע ודגש מושם על התפיסה שמשטרו של פוטין הוא ספק האמת היחיד ושכל השאר הוא "שקרים מורכבים".

אין כאן יותר ברור אזהרתו של וולטר ש"אלה שיכולים לגרום לך להאמין באבסורדים יכולים לגרום לך לבצע זוועות". נראה שניתן לגרום לאומה לבצע זוועות לאחר שהיא מחויבת לכת, והיא מחויבת לכת לאחר שהיא מאמינה באבסורדים.

רצף של רציחות המכוונות נגד יריבים פוליטיים, עיתונאים, פעילים, פקידי ממשל ואוליגרכים שהטילו ספק בלגיטימיות של פוטין או במשטרו לא הצליחו להשתיק את האופוזיציה. באותו אופן, עם זאת, פוטין הצליח ליצור ולקיים משטר סמכותני מבוסס פחד, הממשיך לשלוט בחברה הרוסית עם נרטיב המגלם תחושת גורל לאומי למרות היותו מבוסס על חסרונות פליליים ברורים. ככזה, שוב, מנהיג פרנואידי הקים כת המבקשת להנציח את התפיסה שזה לבדו יבטיח את עתידה של המדינה, אך שום דבר לא יכול להיות רחוק יותר מהאמת.

זכויות יוצרים @Kost Elisevich, MD, PhD 2022. כל הזכויות שמורות. כל שכפול בלתי חוקי של תוכן זה יגרור נקיטת צעדים משפטיים מיידיים.


2 תגובות בנושא "האבולוציה של כת פוטין"

התגובות סגורות.