הסכסוך הנוכחי עם אוקראינה, שנכפה על ידי לוחמנות רוסית, יצר צורך לבחינה מחודשת של התפיסה שבעיני פוטין, שני העמים הם למעשה "שלם אחד". זה לא המקרה. ביולי 2021, שבעה חודשים לפני פלישתו לאוקראינה בפברואר 2022, סיפק פוטין את גרסתו להיסטוריה של רוסיה, אליה שילב את ההיסטוריה המוקדמת של אוקראינה. כעת ברור כי מאמרו נועד לספק הצדקה היסטורית, מעונה ככל שהיה, ולשמש כמבוא לפלישתו למדינה ריבונית שכנה. במאמרו, הוא טען לצאצאים משותפים של התערבות נורדית באזור בימי הביניים המוקדמים. זוהי השקפה מביכה של עובדה היסטורית המוגבלת על ידי הסתמכותה על כיבוש וסמכות הגמונית, ולא בהכרח הבנה עמוקה יותר של מגמות וגורמים אתנו-לשוניים ותרבותיים מבוססים, הספציפיים לאזורים שונים אלה. הנרטיב של פוטין מבולבל עוד יותר על ידי טענותיו המאוחרות יותר לפיהן הסכמים פוליטיים עסקיים קודמים השפיעו על רצונה של מדינה כמו אוקראינה להתפתח.
סיפורן של שתי האומות, כפי שהוא נראה, הוא דוגמה טובה לסיפור היסטוריה השייך למנצח. זוהי דוגמה שסופרה מנקודת מבט היסטורית רוסית מובהקת, אשר הוקמה לראשונה במאה ה-19 על ידי היסטוריונים בתקופת שושלת רומנוב, כאשר היה זה עניין של מעמד חברתי כאצולה להכריז על צאצאים ממקור מקורי, שנקבע מאות שנים קודם לכן. סופרים רוסים, מקרמזין, פוגודין, סולובייב ועד קליוצ'בסקי, כולם עקבו אחר אותו נרטיב, לפיו עיר-המדינה הדומיננטית, רוסיה של קייב מהמאות ה-9 עד ה -13 , שמרכזה על גדות נהר הדנייפר באוקראינה של ימינו, נכבשה על ידי מונגולים באמצע המאה ה-13 והפכה לחסרת כוח. מה שבא לאחר מכן היה תזוזה של מרכז הפעילות הפוליטית והדתית, המיוחסת לעם הסלאבי באזור, צפונה, שם בסופו של דבר קמה עיר-מדינה אחרת וממנה תתפתח רוסיה כאומה.
פוטין מבסס את הטענה שוורנגיאנים, או ויקינגים כפי שאנו מכירים אותם במערב, התיישבו ותפסו שליטה בקרב שבטים פינים וסלאבים מבוססים בצפון, שמרכזם בנובגורוד. למעשה, הדבר קרה בהזמנתם של אותם שבטים, שביקשו להשיג ביטחון רב יותר באמצעות ארגון ופיתוח של עיר-מדינה מקומית מרכזית, שבאמצעותה קיוו להתגבר על הסכסוך המתמשך בינם לבין עצמם. בדרך זו הוקמה שושלת ריוריק, ויצרה טריטוריה בשליטת הוויקינגים בצפון.
הוויקינגים, שחיפשו עושר ויתרון טריטוריאלי, היו להוטים לבסס נתיב דרומה אל האימפריה הביזנטית, שם קיים יתרון גדול בהרבה. בכך נוצר נתיב לאורך נהר הדנייפר, שם שכבר קיימת עיר מבוצרת וקבועה בגדה המזרחית שלו. כשהבינו שזו נקודת תצפית משופרת, התיישבו כאן ובסופו של דבר השתלטו על השטח השכן על ידי דיכוי האוכלוסיות השבטיות שמסביב. בכך, הם יצרו את מה שיוכר אז כרוס קייב והעבירו את מרכז פעילותם מנובגורוד לקייב.
רצף של שליטים מקומיים במשך מספר דורות ביקש כעת לשפר את הצלחותיו, בין אם מבחינה צבאית ובין אם באמצעות הסכמים מסחריים, עם ביזנטיון. הדבר הושג באופן מקומי באמצעות סחר עם יישובים יווניים ומאוחרים יותר רומיים שהוקמו לאורך החוף הצפוני של הים השחור וחצי האי קרים, או, באופן ישיר יותר, עם ביזנטיון עצמה. פוטין טוען כי רוס קייב הייתה פשוט תוצאה נגזרת של הקמת נובגורוד בתחילה בצפון באמצעות התערבות ויקינגית, תוך אי התחשבות במקור והתפתחות נפרדים לחלוטין ויסודיים יותר של עם אחר.
אז בואו נחזור אחורה. עדויות להתיישבות באוקראינה של ימינו מתוארכות לתקופת הברזל הקדומה, על פי רישומים ארכיאולוגיים. ההיסטוריה שלה מאופיינת בפלישות או הגירות רצופות של שבטים נוודים ממרכז אסיה ופרס, עמים גרמאניים, האוסטרוגותים ואחרים ממרכז ודרום מזרח אירופה. אלה שבחרו להתיישב באדמות הפוריות הללו, הקימו התיישבויות ברחבי אירופה. פלישות מתמשכות ממזרח התאפשרו בזכות המישור השטוח יחסית של השפל הכספי, שסיפק מסדרון מעבר מדרום להרי אורל ישירות לאוקראינה של ימינו. עד המאה ה-9, נתיבי סחר שנוסדו על ידי הוויקינגים בכיוון צפון-דרום ועל ידי ח'גנאות הכוזרים השכנה ממזרח בכיוון מזרח-מערב הפכו את קייב לציר מסחר רב עוצמה באזור.
מנקודת מבט אתנו-לינגוויסטית, מקורם של העמים הסלאביים במזרח אירופה של ימינו נחשב כיום כמתפתח בשטח אדמה רחב, מדרום לרוסיה, המשתרע מדרום-מרכז פולין דרך דרום-מערב בלארוס אל מערב וצפון-מרכז אוקראינה, שבמרכזו בעיקר באוקראינה של ימינו. עד שנת 500 לפנה"ס, הסלאבים החלו לראשונה לנדוד מליבה זו דרומה, לקראת הערבות והאזורים החופיים של הים השחור באוקראינה של ימינו. כאן נערך סחר עם יישובים יווניים ורומיים מאוחרים יותר. בערבות שמצפון לאדמות החוף, הם התבוללו בין הסקיתים, עם לוחמים ממרכז אסייתי שהתיישב באזור (750 - 250 לפנה"ס) ומאוחר יותר, שבטי האלנים (250 לפנה"ס - 250 לספירה), ובמיוחד האנטים, שמקורם פרסי. קייב הפכה לאחד ממבצרי הגבעות החשובים יותר שממנו כבר התבסס סחר עם ביזנטיון. חלק ניכר מפעילות זו התרחש בהדרגה בין המאות ה-3ל -7, הרבה לפני הגעת הוויקינגים.
התפשטות צפונה מאותו ליבה סלאבית אל רוסיה של ימינו הובילה למפגש עם שבטים פינים בעיקר, שם סכסוך שבטי הוביל בסופו של דבר להזמנה הנזכרת לעיל לוויקינגים, אשר יספקו ארגון ויציבות לאזור הצפוני. אוקראינה עצמה הפכה לא פחות לתערובת של עמים שונים המהווים זהות נפרדת ממוצא רב-אתני. זו הייתה תוצאה ישירה של גיאוגרפיה מקומית אשר אפשרה הגירה של קבוצות נוודים מזרחיות ממרכז אסיה, קולוניזציה של יוונים ורומאים לאורך החוף הצפוני של הים השחור וים אזוב, והגעתם ממערב של מתיישבים וסוחרים ממוצא גרמאני ודרום-מזרח אירופי. הוויקינגים שהתיישבו בבירתם החדשה קייב מצאו את עצמם כעת מתבוללים עם תושביה הסלאבים הדומיננטיים כדי ליצור חברה חדשה אשר קיבלה על עצמה הגמוניה בסופו של דבר על כל אזור ההתיישבות המשתרע מהים הבלטי ועד הים השחור.
חדירה נוודית ממזרח נמשכה דרך אזור אוקראינה של ימינו, הן לפני והן במהלך תקופה זו, שנמשכה מסוףהמאה ועד למאה ה-13. מלחמות פנימיות החלישו עוד יותר את המדינה, ובזמן הפלישה המונגולית תחת באטו חאן בשנת 1237 וההתקפה הסופית על קייב בשנת 1240, הובילו להשתלטותה. עם זאת, הדבר לא הביא לחיסולה כסמכות ריכוזית, אלא היא הפכה לכזו שנדרשה להיכנע לשלטון המונגולי. השטח מצפון, שבמרכזו נובגורוד, העבירה את יחסי המסחר שלה לאזור הבלטי והתנתקה משליטת רוסיה הקייבית והפכה לישות נפרדת, שם תשגשג מהמאה ה-14ואילך והוליד את האימפריה הרוסית, שבסופו של דבר תתמקד במוסקבה.
רוס קייב צומצמה כעת לנסיכות מקומית, אך עדיין נשלטה על ידי מנהיגים ילידים שהפכו לווסלים תחת השלטון המונגולי. נסיכויות שכנות אחרות של רוס קייב הישנה מצפון וממערב הוקמו במסגרת הסדר החדש. באופן טבעי התרחשה שינוי בבסיס הכוח המקומי לכיוון מערב, הרחק מהשפעה מונגולית נפוצה יותר, והתמקד בנסיכויות גליציה וווהלין במערב אוקראינה של ימינו. שתיהן אוחדו למדינה אחת בתחילת המאה ה-13,רק כדי להתפצל עד אמצע המאה ה-14ולהיות נכללות בממלכות פולין וליטא המתפתחות, כאשר האימפריה המונגולית עצמה החלה לסגת.
המאה ה -14 ראתה את הקמתו של איחוד רב עוצמה של פולין וליטא, חבר העמים הפולני-ליטאי, אשר השתלט כמעט על כל שטחה של אוקראינה של ימינו עד סוף המאה ה-16 . היה ידוע מזה זמן מה שהאדמה כאן עשירה מבחינה חקלאית ומכילה משאבים רבים אחרים שהיו רווחיים ביותר עבור המעמד השליט. אירועים התרחשו כעת גם בתוך אוקראינה עצמה אשר ישנו את הבנתה העצמית, ואף את האופן שבו האתוס הלאומי שלה ימשיך להתקיים עד ימינו.
שרידי "העדר הזהב" המונגולי, הטטרים, נותרו מיושבים במידה רבה בחצי האי קרים ובאזורי החוף של הים השחור וים אזוב. במהלך המאה ה-15, הם יצרו קשרים עם בני דורם האסלאמיים מדרום, הטורקים העות'מאנים. העות'מאנים כבשו את קונסטנטינופול בשנת 1453 וכעת חיפשו לפלוש לשטח אוקראינה ולשאר מזרח ומרכז אירופה. הטטרים סיפקו סיוע צבאי וגם שימשו כמתווכים מסחריים לסחורות חקלאיות ואספקת עבדים שנתפסו ברחבי הערבות. בתגובה לאיומים כאלה, מקומיים בתוך ערים ובאזור הכפרי הסובב באוקראינה החלו להתארגן בתחילה לכנופיות קטנות למטרות הגנתיות, ומאוחר יותר, התקפיות כדי להתמודד עם פלישות הטטרים.
קוזאקים אלה, כפי שנקראו, התארגנו בהדרגה בסוף המאה ה-15והמאה ה-16, ליחידות פרשים גדולות ומפחידות בהרבה ברחבי הערבות, ובמיוחד לאורך נהר הדנייפר התחתון. הם היו נכנסים, לעיתים, לשירותם של פקידי גבול ליטאים ופולנים כדי להגן על ערים ואדמות, וניהלו פעולות צבאיות גם מרצונם החופשי. מלבד איכרים ואנשי עיירה אוקראינים מקומיים ומרוחקים יותר שהגיעו להצטרף לקוזקים, הצטרפו לשורותיהם כמה אחרים ממזרח אירופה, כמו גם טורקים, טטרים ויהודים, שנמשכו לקיומם החופשי של מעמד הלוחמים הזה. ארגונם חיקה עקרונות דמוקרטיים של חופש הביטוי, מנהיגות נבחרת ותחושת הגדרה עצמית חזקה.
מנהיג עליון, ההטמן, הוכרז והחלטות בנוגע למדיניות צבאית ובריתות התקבלו באמצעות דיונים בין קצינים לדרגות נמוכות יותר. הם היו מעורבים במערכות צבאיות נגד הטטרים והטורקים מדרום, הפולנים ממערב והרוסים מצפון, והיו ידועים ברכיבתם ובאומץ ליבם בקרב. האידיאלים שלהם כלוחמים אוהבי חופש ושוויוניים בערבות הפכו לאגדה שתתואר בכתביהם של משוררים ומחזאים מהמאה ה-19.רגש זה נמשך עד ימינו במאבק נגד השפעה זרה למען אותן חירויות.
ההטמן רב העוצמה, בוהדן חמלניצקי, נבחר לתפקיד בשנת 1648, ובתחילה סיפק סיוע צבאי לפולין נגד העות'מאנים. בתמורה, הוא ביקש לשפר את מעמדם של הקוזאקים באוקראינה בתוך חבר העמים הפולני-ליטאי, להבטיח חנינה על סכסוכים קודמים עם פולין ולאפשר את החזרת אמונתם הנוצרית-אורתודוקסית לשטחם. עם זאת, ההסכמה התבררה כקשה וממושכת, מה שהוביל לסכסוכים נוספים ובסופו של דבר להצהרה של חמלניצקי לשחרר את אוקראינה משלטון חבר העמים, ובמיוחד פולין, אשר הקלה יותר ויותר על צבירת עושר קרקעות אוקראיני על ידי האליטה השלטת שלה. הקיפאון המתמשך אילץ את חמלניצקי לשקול ברית עם העות'מאנים, אך כאשר ברית זו נכשלה, הוא פנה לנסיכות מוסקוביה, אשר ביססה את עצמה כנסיכות הצפון החזקה ביותר.
עד אמצע המאה ה-15, סופרים כנסייתיים במוסקבה כבר החלו לחבר טקסטים חדשים המקדמים טענות של נסיכים מוסקבים שהם כעת צאצאים לגיטימיים של שושלת ריוריק הישנה ויורשים של שלטון קייב עם הגמוניה על כל התחום הקודם של רוסיה הקייבית. עם זאת, השלטון תחת הצאר איוון הרביעי ("האיום"; 1547-1584) הביא לסכסוך מתמשך עם ליטא ופולין ממערב, אי שקט פנימי וחוסר ירושה לאחר שהצאר רצח את בנו הבכור. מצב זה הוביל את מוסקבה ל"תקופת הצרות" שלה (1584 - 1613) עם מותו. מלחמה עם חבר העמים הפולני-ליטאי, בתורה, הובילה לכיבוש זר ולסכסוכים פנימיים שנמשכו שלושה עשורים והסתיימה לבסוף בשנת 1613 עם בחירתו של מיכאיל רומנוב לצאר והקמת שושלת רומנוב.
השושלת נמשכה 300 שנה, והגיעה לסיומה עם התנקשות בצאר ניקולאי השני ובמשפחתו בידי הבולשביקים בשנת 1917. הצאר אלכסיי (1645 - 1676), יורשו של הצאר מיכאיל רומנוב, המשיך את השבת הסדר והחל בתהליך של ריכוז הסמכות תוך שהוא רודף אחר רווח טריטוריאלי בתוך רוסיה הקייבית לשעבר. לשם כך, משא ומתן עם חמלניצקי הוביל להסכם פריאסלב משנת 1654, שבו ניתנה נאמנות הקוזאקים לצאר בתמורה למתן שלטון עצמי, זכויות מעמדיות וזכויות קניין והבנה שהקוזאקים ימשיכו לעסוק בדיפלומטיה עם ארצות זרות.
הרצון ארוך השנים של הקוזאקים לאוטונומיה כמדינה התנגש בסופו של דבר עם הרצון המוסקובי לחזק את השליטה באמצעות סמכות מרכזית. במאמציו לבסס עדיין תחום קוזאקי אוטונומי באוקראינה ולחסל את ההשפעה הפולנית, חמלניצקי חיפש בריתות עם מדינות פרוטסטנטיות, תוך שהוא מצטרף לשוודיה, ברנדנבורג וטרנסילבניה. גישה זו הטרידה את המוסקוביטים, אשר החלו כעת לערער את סמכותו של חמלניצקי. כאן, בשנת 1657, מת חמלניצקי. יורשו חידש את חבר העמים הפולני-ליטאי בתוכנית להכניס את אוקראינה לחבר העמים הפולני-ליטאי-רוסי במסגרת איחוד האדיאך. הניסיון נכשל, אך הוא עדות לחוסר הוודאות בנאמנויות בתקופה שבה מדינות כמו פולין ומוסקוביה נותרו חששות לגבי ניהול שטחים מחוץ לסמכותן המרכזית יותר.
פרק לפני אחרון בתולדות היחסים בין הקוזאקים של אוקראינה למוסקובה עסק בסכסוך של האחרונים עם שבדיה ובשליטה בים הבלטי, בעוד שעדיין נאבקה עם האימפריה העות'מאנית מדרום. ההטמן הקוזקי באותה תקופה היה איוון מאזפה, אשר כיהן בתפקיד בין השנים 1687 ל-1709. הצאר פיטר הראשון (1682 - 1725) מרוסיה יצר ברית עם מאזפה כדי לסייע להכניע את הטטרים והטורקים לאורך הים השחור והים אזוב. זה בסופו של דבר סיפק לו גישה לרוסיה לים השחור. עם זאת, צרותיו גברו בצפון כאשר קרל השנים עשר משוודיה ניצח את צבאות מוסקבה ודנמרק בשנת 1700 וצעד דרומה כדי להכניע את פולין. לאחר מכן קרא הצאר למאזפה לשחרר את הקוזאקים שלו על אדמות שבשליטת פולין באוקראינה כדי לאיים על אחיזתה השוודית בשטח זה.
לאחר כיבוש האדמה מחדש, היה צפוי שמזפה ימסור אותה לבעל בריתו של הצאר, המלך אוגוסט מסקסוניה. אולם, בשלב זה, התעללויות מוסקוביטים באוכלוסייה האוקראינית הובילו לאי שביעות רצון משמעותית בקרב האוכלוסייה. מספר האבדות בקרב הקוזאקים גדל באופן ניכר במהלך קרבות צבאיים עבור הצאר, וטינה נוספת גברה על גיוסם לכוח העבודה שבנה את העיר החדשה סנט פטרסבורג, שם מאות מתו ממחלות בשטח הביצותי. גורמים אלה, יחד עם סירובו של הצאר לבוא לעזרת מזפה כאשר הקוזאקים עצמם היו מאוימים על ידי התעוררות פולנית מחדש, הביאו להחלטה לצדד בשוודים בהבטחה להבטיח אוקראינה קוזאקית עצמאית.
אולם, תבוסתם בקרב פולטבה בשנת 1709 סימנה סופית את קץ כל מאמץ נוסף להקמת אוקראינה עצמאית עד תחילת המאה ה-20. שתי המאות הבאות בתוך האימפריה הרוסית היו עדות לחיסול מכוון של השפה האוקראינית ולמעבר כפוי לשימוש בשפה הרוסית בכל התחומים המנהליים, התרבותיים והחינוכיים. הרוסים עצמם עברו למרכזים העירוניים של אוקראינה שם הפכו לאלמנט האתני הדומיננטי, וכפו שינויים שקידמו את אותה סדר יום רוסי.
אין ספק שההיסטוריה של אוקראינה, שראשיתה באלף הראשון לפני הספירה, הייתה היסטוריה סוערת, שאופיינה בפלישות חוזרות ונשנות ובשליטה ממושכת של מדינות שכנות. לאורך כל הדרך, המדינה הצליחה לחזור לעצמה לאחר פירוק ברית המועצות ולנהל את המאבק לקראת שלטון דמוקרטי. ההיסטוריה שלה שונה מזו של רוסיה, למרות טענות אחרונות הסותרות זאת. בסופו של דבר, רכישת טריטוריה באמצעות כיבוש או צו אינה מספקת הצדקה להטמעת ההיסטוריה של השטח הנרכש בנרטיב הלאומי של האדם.
זכויות יוצרים @Kost Elisevich, MD, PhD 2022. כל הזכויות שמורות. כל שכפול בלתי חוקי של תוכן זה יגרור נקיטת צעדים משפטיים מיידיים.
מחשבה אחת על "המקור ההיסטורי של אוקראינה לעומת ההיסטוריה הנוחה של פוטין בסגנון אגדות"
התגובות סגורות.